בין מציאות לפירוש

בחלום פרעה בתיאור הפרות / השיבולים הרעות. ניתן לראות פער בין החלום לבין תיאורו.

בחלום פרות רעות מראה ודקות בשר ותאורה דלות רעות תואר ורקות בשר

ובשיבולים בחלום דקות ושדופות קדים לעומת צנומות, דקות ושדופות קדים. יוסף בניתוח החלומות משמיט את המילה העודפת

ואולי מתח יש כאן בין מציאות לבין שיפוט, פרעה שופט , מכניס את עמדתו האישית ויש לנקות בשלב שיפוט בים המציאות לבין הערכה

חג הגאולה

 חנוכה הוא חג מיוחד!

בחג זה אנו חוגיים את התגשמות החלום, מלחמת החשמונאים ונצחון המכבים מגיעים לאחר תקופה ארוכה של שלטון יווני שגרם להתבלות הקדושה בישראל. חזון החשמונאים הצפיה לגאולה ולחידוש המקדש אותה ציפיה היא שהובילה לכדי נצחון. ללא עוז רוחני של רצון וציפיה לא היתה התקוממות המרד.

חג החנוכה הינו חגיגת נצחון פיזי אך יותר מכך הינו חגיגת התגשמות של חזון של גאולה שהובילה בתורה לגאולה פיזית.

גם בימינו חג החנוכה מתוך החשכה הוא קורא לרצון לגאולה אם בתקופה החשמנאים ניתן היה לצפות ולראות בגאולה כך גם בימינו הציפיה תתגשם

על פי דברים של ר שלמה קרליבך

מרמה

עשיו מתלונן הכי קרא שמו יעקב ויעקב זה פעמים

ואולי אפשר לדייק מפסוק קודם. אומר הכתוב בא אחיך במרמה והרי היה צריך לכתב בא במרמה אחיך אלא שהמרמה אינה מוסבת על הביאה אלא על הקשר שבין האחים

לעשות טובה למי שהוא אחר

בפרשת השבוע מסופר לנו קורות יצחק בגרר ומיד לאחר מכאן פרשיה שלמה על אודות חפירת הבארות על ידי יצחק והנדודים הרבים בגלל נושא זה כך שעל כל באר שמצא רבים איתו. חפירת באר להבדיל מבור הינה פעולה חזונית הדורשת מאמץ למצוא את המים המתחבאים באדמה יתרה מכך כניגוד לפעולת יצחק אנו שומעים כי הפלישתים סותמים בארות.

סופה של פרשה זו הינה כי עמי האזור באים אל יצחק ברצונם לכרות ברית שלום. פעולתיו של יצחק מתקבלות על ידי עמי האזור.

ואולי רמז יש כי טרום פרשה זו מברך הקבה את יצחק והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. לא שיגידו שעשה מעשה שטות אלא להפך שכל העמים יזכרו את יצחק לטובה בזכות הבארות והדאגה לציבור.

כלים

הפטרת השבוע עוסקת באלישע והכלים שלכאורה אינה קשורה לפרשה ובהמשך לפרשת השונמית הקשורה לפרשה

שאל הרב דב מה הקשר של הפרשיה הראשונה לפרשתנו

השפת אמת מעלה שאלה אחרת בתחילת הפרשה אברהם מכניס אורחים ומשם מתגלגל לידתו של יצחק ועוד שואל השפת אמת ואם אברהם לא היה מכניס אורחים האם יצחק לא היה נולד?

השפת אמת לומד מכאן את הצורך של אדם להכין כלים, לפתוח פת"ח שבאמצעות המעשה בא לו שפע גדול.

תשובה זו נכונה גם לתחילת ההפטרה שגודל הנס הוא כגודל הכלים הזמינים.

ראיה ניחוכה

וירא אליו ה, שואלים הפרשנים למה הקדים את מושא הראיה (אילו) מאשר את הנושא היה צריך להיות וירא ה אל אברהם

מפרש אור החיים כי עכשיו אחרי ברית המילה יכול ה להתגלות לאברהם והדגש הוא לא רק על המפגש אלא גם על הראיה וירא עליו כמושג אחד של רמת ההכרה

ואולי ניתן לפרש בצורה דומה גם את ההמשך וירא שלושה אנשים...וירא וירוץ לקראתם. קיים דגש גדול על הראיה יכולת השגת המציאות שהשתנתה בעקבות ברית המילה הוסר המחסום

שמחת החג

 חג הסוכות  מופיע במקורות כחג השמחה גם בתורה מופיע המושג שמחה שלוש פעמים (ואילו בשאר החגים כלל לא) וגם מסדרי התפילה בבואם לתאר את סוכות תיארוהו כזמן שמחתינו, מוקד החג היא השמחה

אבל מה מהותה של שמחה זו?

הרמבם מציין את השמחה כשמחה במקדש , שמחת בית השואבה לפני הקבה

ואילו השולחן ערוך מציין את השמחה על ישי שימוח אנשי ביתו ושמחה במאכל ובמשתה

אבל למה שמחים?

חג הסוכות ידוע כחג האסיף ואחד מטעמי התורה לשמחה (לפי השפט ולפי הפרשנים) הינה השמחה באסיף התבואה בהצלחה שהאיר לנו הקבה בשנה האחרונה.

אבל יש כאן פרדוקס אמנם חג הסוכות הוא סיום השנה הקודמת אבל הוא גם פתיחת השנה החקלאית החדשה הזירעה החדשה , התפילה לגשם והחשש מפני השנה העתידה לבוא

אולי ניתן לומר כי יש כאן פן נוסף בעבודת ה'. ראש השנה ויום הכיפורים מכווינים למחילה על העבר ולתפילה על העתיד מתוך קבלה ומתוך ציפיה שהקבה יברך את השנה העתידה לבא.

חג הסוכו מבקש מאיתנו התבוננות בכמה הרבה יש לנו ברגע הנוכחי שלנו בכמה הצלחנו, ביבול שנאסף בהסתכלות חיצונית על המעמד הכלכלי (מתוך ראיית ההפך הסוכה) בישיבה המשפחתית מתוך התבוננות ביחס שבין אומות העולם וישראל שורה שלמה של היבטים שהמכנה המשותף אינו רק כמה טוב יהיה מחר אלא כמה טוב היום וכמה משפיע הקבי טוב עלינו עכשיו.

גם החלוקה של חג הסוכות לימים נפרדים על ידי קרבנות ניפרדים ועל ידי ברכת הלל חוזרת קוראת היא להסתכל על יום כיומו להתענג על עכשיו ולא לדאוג על העתיד.

השמחה הינה מנוחת הנפש להתענג על מה שיש להודות על מה שיש לפני היציאה החוזרת למרוץ החיים בהמשך השנה

תשפג

עוד שנה חולפת ועוד שנה נפתחת בעבור הימים נכנסים לשגרה מה כבר יכול להשתנות, האדם נרתע משגרה, פוחד להשתעמם ומחפש את השינוי, איך משיגים חיות ענין והנאה? התשובה היא שינוי, אירועים מיוחדים שוברים שחיקה, מעגל השנה שינויים ביום יום. כיצד אפשר לאמץ שינוי? בגישה החסידית במיוחד של ימי התשובה ידועה המעלה של קבלה טובה, אדם מחליט עם עצמו לעשות שינוי קטן בחייו להגיד שלום יפה לכל אדם, להתעניין בשלום הוריו, לצאת להליכה בצורה קבועה החלטה קטנה אבל  שוברת שיגרה, קשה להתמיד בשינוי להתמודד עם ההרגל, אל השינוי יכול להביא חיים בעלי משמעות, להיות טובים יותר מחר מאשר היום. שיהיה לנו  שנה של החלטות קטנות ושינויים גדולים. שנה טובה ומתוקה עינן

להכיר ב

בפרשת בם האהבובה והשנואה מצווה התורה לא להעדיף ולתת לבכור את המגיע לו אף אם הוא בן השנואה

משתמש התורה בלשון מיוחדת יכיר את בן השנואה ואולי ניתן להסביר בשני טעמים

1. כלפי האדם עצמו לא יתעלם יקיימו של זרעו ויכיר בו כנגד המתעלמים מילדהם

2. כנגד העולם כולו כאשר נותן חלק כפול לבכור הרי מבשר לעולם כולו כי זה הוא בנו ולוקח אחריות על מעשיו

מפטיר יונה

במנחה של יום הכיפורים מפטירים אנו ביונה כבר נשתמרו הקולמוסין על הרעיון ביונה אבל אולי אוסיף גם אני

בהנהגת העם ישנם ארבעה בעלי תפקידים

המלך בעל הסמכות הפורמלית האזרחית

הכהן המייצג מול הקבה ובמובנים מסוימים גם המורה הרוחני

השופט הפוסק בדין על הכללים שנקבעו על ידי המנהגים

והנביא המצפן המטסרי העצמאי שלא שייך לממסד

בראש השנה אנו עומדים לפני הקבה במידת מלך במידת שליט

יום הכיפורים מידתו היא הקרבה המובעת על ידי הכהן

ואילו בסוף היום אחרי המנגנונים הפורמלין מגיעה גם התנועה הבלתי פורמלית תנועת הנביא המביא את המתח האישי בין שמים לארץ בקיום דבר ה

לשיבטך

מצווה התורה על מינוי שופטים שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה אלוקך נותן לך לשבטיך

עומדת הגמרא והפרשנים כי המושג לשבטך מוסב על תקן לך שיש דין שיהיה שופט לכל שבט וכך אפילו בעיר שיש בה שני שבטים יהיו שני בתי דין ראשיים ( של 23)

מספר סיבות ניתן למצוא בדבר

1. זמינות המשפט - הצורך של יכולת החלטה מהירה מיושם גם על ידי הדים של משפט לכל עיר ועיר

2. חיבור השופט אל העם , לכל שבט האפי המיוחד שלו תפקיד השופט לשפוט בהתאם להלכה אבל גם בהתאם לנשפטים ולאפשר גם תיקון תקנות בהתאם למתאים לעם

3. תלות - שופט שלא מרוחק אלא הוא חלק מן השבט ואף נבחר מן השבט נמלט מהסיכון של הניתוק לאור החיבור העמוק לכלל הנשפטים

4. ריבוי דעות בהנהגה, שבט מהווה חיבור המבוסס על מורשת, תחום עיסוק קשרי משפחה ועוד נציגות ונגה היודעת להתחשב בכלל הדעות הקיימות בעם מהווה חיזוק והסכמה לכלל העם מחד ומאידך ריבוי השופטים והשונות ביניהם מהווה תריס בפני השחיתות

ושיבה שופטים כבראשונה

מצפן

הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה

ניתן לשאול מדוע נדרשים כל מראי הדרל למה משמשים ואף יותר שהיו רואים אותם כשני הרים גדולים

מפרש בעל הטורים שזה חלק מתהליך הכניסה לארץ, עד עכשיו עמוד הענן היה מראה את הדרך ועכשיו נידרשים לסימנים טיבעיים לניווט

העולם נברא להיטיב

את הברכה אשר תשמעו

מפרש רש"י על מנת אשר תשמעו

כלומר העולם נברא במצב ברכה כדי לאפשר לאדם לשמוע

הברכה אינה שכר אלא מציעות טיבעית עבור האדם ההולך בדרך ה

דרכי התשובה

הרמבם כות8 בהלכות תעניות שהצום הוא מדרכי התשובה הריטבא מביא במשמעות התענית שצער שקיבל על עצמו לעשות מצוות תשובה. מהות דרכי התשובה היא ההבנה וקבלת האחריות של האדם על מעשיו והצורך לשנות

אהבת ישראל

בתיאור מעשה פנחס נכתב בקנאו את קינאתי בתוכם

מה פירוש המילה בתוכם

מדייק הרמבן כתוב בתוכם ולא בהם , פנחס מחשיב את עצמו כחלק מעם ישראל בתוכם ולא כחיצוני בהם

פושאי ישראל

הגמרא בכריתות מביאה

מובן למה יש ענין לכלול את העם בתענית

אבל צריך לשאול מהצד השני, מה ראו אותם פושעי ישראל לבוא ולהתחבר לתענית

אלא שבכל אדם מישראל יש שורש שקורא לו להתחבר לאלוקיו או לעמו בעת צרה

אנשים

המרגלים מתוארים כאנשים, ורשי עומד על הנקודה ומתאר כולם אנשים חשובים. כלומר היו אנשים של צורה ולכן נבחרו לעמוד בשליחות.

ומה היתה טעותם, ונהיה בעינונו כחגבים הקטנת ערך העצמי מהווה אתגר משמעותי שמגדירה עומק שאינו מוכר

עבודת עבד

בפרשה מופיע הציווי על עבד עיברי שלא לעבוד בו עבודת עבד.

דיני עבדות מרובים הם אבל ישנן עבודות המותרות לשכיר אך אסורות על עבד.

עיקרה של עבדות הינו ביסוד הנפשי.

ואולי ניתן לומר כי ישנו יסוד נפשי בעיתי אצל העבד שהתורה ציוותה להתייחס אילו אך מצד שני ישנו יסוד נפשי גם אצל האדון ואולי כאשר התורה אומרת שלא להעביד ולא להנתהג במונחי עבדות חסה התורה על האדון ולא על העבד

כי העבדות (על שני צדידיה) פוגעת בנפשו של האדם

בין תשובה לתיקון

מלמדת התורה שעל גזל יחיד החייב הגוזל להשיב את הגזלה ובגזל רבים יעשה בהם צרכי רבים שהרי לא יודע ממי גזל

הגמרא ביבמות כא דנה על היחס בין מידות ומעשים ואומרת שמעשים אפשרים בתשובה )או בתקנה כגרסת רשי( ואילו מידות לא אפשריות כגזל רבים

ואולי יש כאן שני פנים

מחויבות השב היא לתקן את מעשיו על ידי החזרת מצב לקדמותו ולתקן עצמו על ידי תשובה, בגזל יחיד יכול אדם לעשות את שני החלקים ואילו בגזל ציבור לא יכול להחזיר לנגזל שהרי לא יודע אלא כדי שלא יוצא חוטא נשכר נדרש לעשות בהם צרכי רבים ולפיכך לא יכול להשלים דרכי התשובה

להלל את לשעבר ולבכות את שלעתיד

 להלל את רבנו של עולם על הזכות שנתן לנו להיות בחברה אחת עם ההרוג לזכור את מעשיו הטובים את מידותיו ואת השפעתו עלינו

ולבכות את הפער את החלל שמשאיר בקרבינו בעתיד

ליבי חלל בקירבי

  

חלל הוא המקום הריק, העטוף במעטפת אך תוכו לא קיים. מקום ריק קיים במקום שבעבר היה מלא היה בעל משמעות ועתה התרוקן ואולי גם התחולל ניתקה קדושתו של האדם מעולם הגוף.

ליבי חלל בקירבי, ביום זה בו אנו מתייחדים עם זכר ההרוגים במלחמות ישראל ובפעולות האיבה ליבי חלל בקרבי, המקום שהיה מלא בהמון ישראל ובפרט באחי, של חיים של יצירה של מעשה התרוקן מקומו בעולם חסר ובלבבנו נותר חלל.

מראה הגאולה

 

בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל!

אין כבר כח לניקיונות, היין נשפך, והילדים רבים, הסדר ארוך והאורח מעצבן. כך נראית גאולה! גאולה אינה אוטופיה בה הכל טוב ונוח, גאולה מכילה עבודה. גם ישראל כשיצאו ממצרים לא יצאו לסביבה של פרחים ושושנים אלא למסע ארוך במדבר. אבל זה היה המסע שלהם! היכולת לחיות ולהעביר את הערכים שלנו על מנת לעצב את המציאות. חג הפסח הוא ההזדמנות לחגוג את היכולת לעצב את החיים על פי העקרונות והערכים לא רק בשיחה ובמחשבה אלא גם במעשה, גם הישיבה עם הילדים הניקיונות והיציאה מהשגרה הם המעבירים את הערכים לאורך השנים. שנזכה לחיות על פי הערכים שלנו והנחיל אותם ליקרים לנו. חג שמח עינן

זכרון או שכחה

לפרשת זכור או נכון היה לקרוא פרשת השכחה שהרי הציווי הוא מחה תמחה, תמחק מהמציאות את עמלק לא תשאיר להם זכר

פירוש ראשון ששני ציווים יש כאן

1. זכור את אשר עשה לך עמלק זוכרים את המעשה שעשה עמלק את הבלבול את הפגיעה ללא צורך את האידאולגיה של חוסר אידאולגיה ולאן היא מביאה

2. מחיית זכר עמלק שהיא מצוות ההשכחה

ואולי עוד שכבה יש כאן

אדם נולד בעולם ובכוחו לעשות טוב או רע ההחלטה בידיו, השאלה איזה רושם יעשה בעולם האם לפתחו ולשכללו כמרדכי ואסתר וכאשוורוש בסוף ימיו או חס וחלילה כעמלק שעסק בהשמדת עולם

הכנה

הפרשה מספרת על בניין כלי המשכן אך רק בכיור התורה מפרטת את מקור הנחושת כמראות הצובאות

דורש מכאן הרב עופרן

המראות הצובאות הן ההקשר ההיסטורי המסורת שלנו לפני כניסה למעשה גדול בשלב ההכנה )הכיור( ראוי להרהר על ההקשר ההיסטורי על האדם כממשיך מסורת ועל מקומה של המסורת והמסר במעשה

ומרדכ ידע את כל אשר נעשה

מפרשת הגמרא שמרדכי ידע את הדברים בשרשן מצד אחד את הפוליטקה בחצר המלך ומצד שני את מלכות שמים

היכולת להבין את המציאות מעבר למציאות היא אחד הרעיונות של פורים

צדיק ניסתר

מסיפורו של ר שלמה קרליבך "לכבוד שבת קודש" ניתן להבין שצדיק ניסתר הוא לא מישצידקתו ניסתרת מאחרים אלא הוא עצמו אינו מבין את מעמדו

משוקע בדבר

על פי רעיון של סיון רהב מאיר

פרשת השבוע נמצאת ברצף מוזר פרשת יתרו עם נחזון הגדול, פרשת משפטים עם נקודות בחיי המעשה ואז פרשת תרומה המדבר על בניין בית מה הקשר

אבל רמז אחר יש כאן, פרשות הקודמות בני ישראל היו במצב תלמיד נתנו להם הוראות לביצוע והם בחלק מן המקרים התמרדו, בפרשת תרומה שותפות יש כאם בני ישראל התבקשו להיות שותפים בבנית בית לקבה ונרתמו במלא העוז, חיבור בין אנשים מתבצע בשותפות ובעבודה משותפת בה כל אחד תורם את חלקו

מהותו של יתרו

 בפרשת השבוע מופיע דמותו של יתרו, חזל שואלים מה  ראה יתרו שבע ואומרים כי שמע מלחמת עמלק וקריאת ים סוף

מפרש הרב אלידע הכהן שיש הפרש בין שתי השמעות

מלחמת עמלק הינה מעשה שניתן לפרשו בדרך אנושית

קריא ים סוף הינו במפורש נס אלוקי

דמות שמצליחה לאחד את מעשה האדם ומעשה האלוקים ולקשר שניהם למוליך העולם ואחד הוא זה הוא מהותה של יתרו

הצעה מוזרה

 תחילת הפרשה מגיע יתרו ומציע הצעה שהיא על גבול הייעוץ הארגוני מדוע ראתה התורה להעמיד הצעה זו בתחילת הפרשה?

הרשר הירש מפרש כי מהותה של ההצעה היא ההבנה כי היהדות אינה דת של "אפיפיור" אלא ניתנה לרבים והדרך של משה של מורה הוראה יחיד לא תעמוד לאורך זמן

ערב רב

 בפרשה קיימת התייחסות כפולה לים ישראל כ"עם" וכ"בני ישראל"

מחדד אור החיים הקדוש כי הכינוי העם הינו הכינוי הניתן לערב רב מבני מצרים שיצאו עם בני ישראל

ואילו בני ישראל הוא הוא הכינוי המקורי לבני ישראל.

על פי גישה זו ניתן להסביר את כלל הפרשה כאשר בתחילתה פרעה מתייחס לערב רב ומתייחס לפוטנציאל חזרת השבעת יוסף להעלות את העצמות היא לבני ישראל ובהמשך על ים סוף מי שמוביל את השיירה הם בני ישראל ובחטא מרה מופיעים העם 

צרות וסיבוכים

ספר בראשית ושמות מלאים בתהפוכות וקשיים, יש מטרה גדולה אבל החיים עצמם מלאים מהמורות בדרך לאותה מטרה

לימוד גדול יש כאן , מצד אחת מורה אלוהית והעולם מתקדם בזוית עולה גם הקשיים בדרך הם רק בדרך ובראיה לאחור הם תורמים למטרה

בזכות השם

מספרים על ר זושא מאניפולי שהיה אומר כי כשיגיע לשמים לא ישאלו מדוע לא היה משה אלא מדוע לא היה זושא

פרשת השבוע שלנו פותחת בחידוד שמו של השם האם כשם יהוה או אל שדי ומה ההבדל בין הופעות אלו

הפרשנים חידדו הבדלים בין השמות ותפקידם

אבל עצם הנקודה של שם כמעיד על מהות נלמד מפרשיה זו