חמץ ומצה

 על פי הרב מלמד בפניני הלכה

מצה הינה החומר הפשוט כפי שהיגע מאת הקבה מעשי האדם מאופיינים על ידי מתן נפח ותוכן במעשה הבריאה פסח מחזיר אותנו למקור ומרמז כי הכל מאת הקבה ומעשי האדם הינה רק כתוכן מעל מעשים אלו

חומר וצורה

 על פי הרב מלד בפניני הלכה

העולם מורכב מחומר וצורה, מצרים התייחדו בהיותם חומר העובדה לנילוס, האדרת המת (חניתה ופירמידות) ועוד מעידים כי מהות התרבות הינה הסגידה לחומר.

עם ישראל מייצג את התוכן את הציווי האלוקי ואת הצורה התוכן.

מטיבו של עולם המבט הראשני הבסיס הינו החומר והצורה מתגלה רק בשלב שני בהמשך. יציאת מצריים היתה על ידי שבירת החומר והופעת התוכן כגורם מוביל ותגבורת הצורה על החומר

לפי פירוש זה משמעותו של חג השבועות הינה השילוב התגבשות הצורה בתוך החומר, התורה הצו האלוקי ירד לעולם ומתחבר עם החומר האיזון נוצר לא על ידי מציאות נפרדת אלא על ידי העובדה כי המציאות מחוברת מחמר וצורה וזו שורשו של מעמד הר סיני

על פי פירוש זה, מהותה של המצה הינה חומר פשוט ללא רוח / צורה ובעצם המצה היא החומר הפשוט ומטרת פסח הינה ההתגברות על החומר הפשוט והחלפה בצורה

ונהפוך הוא

 מתואר במגילה כי את האגרות הקובעות את מועד השמדת היהודים לא ניתן לבטל (כי כתב אשר נחתם בטבעת המלך...) לכן נאלצו מרדכי ואסתר להוציא אגרות נוספות המאפשרות ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם ובך בעצם להפוך את יום האיבה ליום שמחה שהרי אילו ניתן היה לבטל את האגרות הראשונות משמעות המועד הייתה בטלה וליהודים לא הייתה את הסדמנות הצמיחה מתוך המשבר

ואולי זו משמעות "זדונות נעשו לו כזכויות" שאנו למדים בהלכות תשובה, לא שהמציאות הראשונה בטלה אלא שהמציאות הראשונה מהווה במה עליה יכולה להופיע מציאות חדשה המעלה ומשתמש במציאות הראשונה לשם עליה

וזו מהמשעותו של ונהפוך הוא לא ביטול המציאות אלא להסב את המציאות הבעיתית למציאות שהיא טובה יותר אף מהבסיס

ואתה תצווה

הפרשה פותחת ב"ואתה תצווה", הלשון קשה למה משה צריך לצוות?

אור החיים מפרש כי ציווי זה נאמר על ידי משה שאין הקבה צריך לאור אלא מטרת האור היא הגדלת הכבוד ולא ראוי שמושא הכבוד יבקש את הכבוד ולכן מבקש הקבה ממשה שיצווה עבורו ועבור העם

הרמבן מפרש אחרת שזיתים לא היו במדבר וכל ציווי זה הוא לעתיד ולכן ההוראה אינה על עשיה כדרך שאר הכלים אלא על ציווי עתידי

והיה המשכן אחד

 ביריעות המשכן, מסכמת התורה (כו,ו) והיה המשכן אחד, יש להבין את משמעות אמירה זו

האבן עזרא (שמפרש את כלל פרשיות המשכן על דרך האדם) והספורנו כותבים כי אוסף הפרטים מעיד על מדרגות שונות וחלקים שונים בעולם העליון ובעולם התחתון (האדם) אך אוסף החלקים בסוף מתחבר לישות אחת של קדושה למרות שיש בינהם שונים בפרטים ובקדושה כולם תומכים ומובילים לכדי מציאות אחת של קדושה 

חשק

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואם לא יבנו חס וחלילה לא ישכון הקבה בקרב ישראל?

אלא שבמידה ואדם רוצה בקרבת הקבה באותה מידה הוא מקבל את הארת הקדושה, כשאדם פותח את הלב הוא מגלה את הקבה

זכר המעשה

בפרשת זכור אנו קוראים על מעשה עמלק

אבל לכאורה עדיף ששם רשעים ירקב ולא יזכר אם כן למה זוכרים את עמלק

אלא הציווי הוא על זכירת המעשה ולא האדם, ההיסטוריה בנויה ממעשים שיש ללמוד מהם ואילו הדמויות דינן להשכח

אולי כך גם ניתן להסביר את תפילת הימים הנוראים אתה זוכר מעשה כולם

ויקחו לי תרומה

תרומה היא לשון של נדבה, אבל רשי מפרש כלשון של הפרשה

משמע מהפרשנים שישנם חלקים של נדבת הלב וישנם חלקים של נדבה

אבל לשון התורה היא לשון חובה, תקחו לי תרומה חובה על הקהל לקחת להבדיל מלקבל שאז הקהל פסיבי

אולי ניתן ללמוד מכך שגם אם לאדם יש נטיית הלב הוא נדרש לעיתים לדחיפה חיצונית וזו היא לקיחה האמורה בקהל

ואולי מרכיב נוסף יש כאן שעל הקהל להיית אקטיבי בגיוס משאבים ולא להשאיר רק לרצון איש ואיש

כוחו של תפקיד

 יתרו גר הצדק הראשון המסתך לעם ישראל מופיע בתורה בשלשה תפקידים

יתרו (ושאר שמותיו האישים) - מהות עצמית כאדם

חותן משה - תפקיד משפחתי

כהן מדיין - תפקיד דתי ולאומי

לעיתים מופיע חיבור בין תפקידים אלו לדוגמא יתרון חותן משה וכו

כידוע התורה מדוייקת ולכן הכינוי בה היא משתמשת לאדם וההבדל בין שין כיוניים אלו מביע משמעות תפקידית

בפרשת השבוע שלנו ניתן לראות דוגמא יפה לנושא זה 

יתרו נמצא בפרשת במספר הקרים

1. לאחר יציאת בנ"י ממצרים יתרו לוקח את צפורה ומביאה של משה - בפרשיה זו זו המקום היחיד בו מופיע בכל התארים (אולי כפתיחה לתפקידו) ובהמשך כיתרו חותן משה, יתרו ברמה האישית רואה את תפקידו בהקשר המשפחתי לאחד בין אשה לבעלה

2. משה יוצא לקראת  חותנו והמפגש מתואר בלשון חותנך בלבד - משה מכבד את יתרו לאור תפקידו המשפחתי (ללא קשר לשמו האישי ולתפקידו הלאומי ובלשון זו הוא מתאר את קורות ישראל

3.  תגובתו של יתרו מגיע מהמקום האישי (הכינוי יתרו) ולא מתפקיד אחר ובכך הוא סמך ברמה האישית ומקריב קרבן תודה לקבה ברמה האישית (שוב כינוי יתרו)

4. יתרו רואה את השימוש של משה לפני העם ושיא עצה במקרה זה הכינוי היחיד הינו הכינויי של חותן משה - העמדה של יתרו כמשיא עצה ושל משה כמקשיב מגיעה לאור ההקשר המשפחתי ולא שום הקשר אחר, רק ההקשר המשפחתי מוביל את הכבוד שמה רוחש ליתרו

לסיכום

משה רואה את יתרו בהקשרו המשפחתי בלבד ולכן נותן לו מקום ומעמד

יתרו רואה את מעמדו כפתיחת דלת אך בהמשך פועל ברמה האישית

חלוקת תפקידים זו המובעת על ידי התור מאפשרת הבנת חשיבות וזירת ערכים לעתיד

משה ואברהם

אברהם אבינו ידוע בהכנסת האורחים במעמד ביקור המלאכים בפרשת השבוע מתואר כי יתרו מודיע למשה על בואו והפסוק אומר ויצא משה לקראת חותנו, המדרש (מובא בתרגום יונתן( כי משה יצא מלפני השכינה ושוב כמו אצל אברהם כאשר יתרו מקריב זבחים אומר הכתוב כי שאהרון וזקנים אוכלים עם יתרו ומשה היכן היה? ושוב אמרת המכילתא כי משה משרת לפניהם

משה כמו אברהם מסמן כי הדרך לעבודת הקבה תלויה במתן מקום לבני אדם