כוחו של היחיד

אחת ההלכות בנר חנוכה הינו כי צריך להיות פתילה בודדת ולא כמדורה. מה הענין של הפתילה הבודדת למה?
ניתן אולי להסביר כי חנוכה הינו חג אישי מאוד החלטה אישית על אמונה בקבה וקיום המצוות כנגד כל הסביבה החיצונית. רמז נוסף לאישיות של חנוכה ניתן ללמוד מחובת הבית חנוכה מסומנת על ידי ביתו של אדם המקום הפרטי שלו יתר על כן המהדרין מדליקים נר לכל אחד בחנוכה יש ענין לא לצאת ידי חובה בברכת אחר אלא דווקא על ידי החלטת עצמו.
אבל הנר הבודד לא נשאר לבד כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן הצטרפות האורות בין ימי החנוכה מגדילה את ניראותם והשפעתם הצגת הנרות מול המרחב הציבורי מגדילה את השפעתם ההחלטה על קיום המצוות היא פרטית אבל ליחיד יש כח לסחוף אחריו את הציבור

מעגלי שנה

ביהדות ישנן שני מעגלי שנה. מעגל החודשים המתחיל בניסן מקורו באירועים הקשורים לעם וחוזר על עצמו בכל שנה ומעגל שנים הפותח בראש השנה ומסמן התקדמות ושינוי אין שנה דומה לחברתה. יכולת האדם לחזןר על אותם מועדים אך תוך התפתחות ולמידה

מלכות וממשלה

רגילים לומר כי יום ראש השנה הוא יום המלכת הקבה בעולם וכי חס וחלילה אם לא נמליך את הקבה העולם יחיה ללא הקבה הרי העולם מסתובב מכוחו של הקבה
אלא יש לחלק בין שני מושגים
ממשלה- הוא הכח שהקבה שולט על העולם וכח זה לא תלוי באדם
ואילו מלכות -היא כי אין מלך ללא עם מלכות היא קבלת הממשלה על ידי הנתינים עבודת ראש השנה היא להפיץ את ממשלתו של הקבה בעולם וזו היא מלכות

השיבה שופטינו כבראשונה

הפירוש המקובל הוא כי ברכה זו נאמרת כחלק מברכות השבת המלכות וקימום מלכות ישראל
אבל פירוש חסידי מחדש כי ברכה זו מתפלל האדם על עצמו.  ברגיל שאדם בעבודה חדשה מתרגש ועושה את המשימות בתשומת לב ולאורך הזמן נוצרת בו קהות מתוך הרגל ולעיתים אף זילזול בניצרכים לשירותו. מהות הברכה כי ניזכה לקיים את עבודת השם ואת עבודת האדם כבראשונה באותה צורה ובאותה תשומת לב כבראשונה

דחיה חברתית

פנחס מתואר בתחילת הפרשה על סמך יחוסו המשפחתי
המפרשים דורשים יחוס זה לגנאי על פי הגמרא
בן אלעזר שנשא אישה מבנות יתרו כלומר סבו של פנחס עובד עבודה זרה
בן אהרון שהעם לא סלח לו על מעשה העגל כך פירשו אור החיים והכלי יקר
כלומר פנחס הינו דחוי חברתית ואם זאת לא נירתע מלהוביל את הבחרה לתיקון
ואולי ניתן להסביר כך גם את ברית השלום. השלום שבין משפצת פנחס לבין העם

אכזבה ושליחות

בפרשת השבוע מופיע חטאם של משה ואהרון. הרשר הירש מפרש חטא זה בעמקות ניפלאה
פרשת חוקת הינה פרשת המעבר פרשת קורח מתרחשת בשניה השניה במדבר ופרשת חוקת מתרחשת בשנת ה40 ובעצם פותחת את ההכנות לכניסה לארץ
עומד משה רבינו בשנת ה40 לאחר כל הניסים הגדולים ושנות המדבר וניתקל שוב בטענה בסיסית והם לא יאמינו בי. יתרה מכך הקבה מצוה על משה לקחת את המטה. אותו מטה שבעזרתו התגלה לבני ישראל לפני מעל 40 שנה כאילו דבר לא השתנה והבריות לא התפתחו. זה הוא על פי הרשר שורש אכזבת משה וכן אומר הקבה יען לא האמנתם בי להקדישני חוסר האמונה שלכם בשליחות. תפקידו של שליח הוא לבטל עצמו לטובת רעיון השליחות התעורר במשה ספק שם עצמו במקום השליחות וכך מסביר הקבה את שליחות הקבה בעולם כנושא המוביל ולא את פירושו של האדם לצרכיו ורגשותיו לאירוע

מלחמת מעמדות

שתי טענות יש לקורח ועדתו למשה. האחת של קורח עצמו כי כל העדה כולם קדושים והשני של דתן ואבירם בני ראובן העיני האנשים ההם תנקר
הפרש יש בין הטענות קורח טוען על המינוי של משה ואהרון למה אתם מובילים ודתן ואבירם טוענים על איכות ההנהגה שהרי לא הביאו את העם לארץ
שתי תשובות יש למשה לקורח על בחירה מאת הקבה ולדתן ואבירם לא חמור אחד מהם נשאתי על מנהיג המנסה בכל כוחו.
ואולי חוסר הבנה בסיסי יש כאן מנהיגות וזכות של מנהיג לא נובעת מכך שהוא לוקח לעצמו אלא מתוקף האחריות והמעשה כאשר אדם לוקח על עצמו להנהיג להוביל לעשות כערך מוסף הוא מקבל מעמד וכבוד גם קורח וגם דתן ואבירם רוצים לקבל מעמד ללא האחריות הנילוות להתחיל מהסוף

לדעת את הגבול

בתחילת הפרשה מתוארת הדלקת הנרות במנורה על ידי אהרון הכהן. בציווי של הקבה דרך משה יש שני שלבים העלאת הנרות על ידי אהרון ואז הנרות מאירים אל מול פני המנורה בשלב הביצוע עומד אהרון אל מול פני המנורה ורק מעלה את הנרות. אהרון עושה את תפקידו ומאמין ומבין כי בכך מילא רצון קונו אף ללא הארת הנרות. אהרון הוא אביהם של נדב ואביהו שהקריבו אש זרה שלא יכלו לעמוד בפיתוי ולעשות את תפקידו של הקבה
האדם צריך לדעת את גבול תפקידו ולהאמין בקבה כי הוא ישלים כהוגן את המעשה

מעשה וכוונה

בפרשת השבוע מוזכרים קרבנות הנשיאים מצד אחד כל שבט הוא מיוחד יש לו את דרכו המיוחדת הנהגה ליוהדה תורה ליששכר חקלאות לנפתלי וכדומה ומצד שני קורבנות הנשיאים שווים במדויק
ואולי מסר יש כאן ברובד המחשבה דרך ההגעה למסקנה קיים פער עצום אך במעשה כולם שווים היהדות היא דת מעשית שמאפשרת כיווני מחשבה שןנים

שמחת הים

שאלה גדולה ללא מענה הינה מה היתה תודעת בני ישראל ביציאת מצרים האם ידעו כי הם ניפרדים ממצרים לתמיד? או שמה חשבו כמו המצרים כי יוצאים לתקופה של כשבוע לעבוד את השם במדבר?
בשירת הים אנו רואים שמחה גדולה של בני ישראל ותהליך הודיה שכמהו לא ניראה ביציאת מצרים עצמה
ואולי ניתן לומר כי ידוע שאין בעל הנס מכיר בניסו אדם שנימצא בתוך תהליך לא מסוגל להבין את התהליך בצורה ניסית אלא רואה אותו כמעשה טיבעי
בקריעת ים סוף כמעשה חד פעמי הכרו בני ישראל באירוע הגדול לא רק של קריאת ים סוף אלא גם של יציאת מצרים צמחה בהם ההבנה על המהלך הניסי שעשה הקבה ועל כך השמחה הגדולה במיוחד

שתי מצות

בליל הסדר ישנה מצוות אכילה שתי מצות מצה ראשונה ואפיקומן. מחדד הרב קוק כי יש הבדל גדול בין שתי מצות אלו מצה ראשונה מצת מצווה נאכלת מתוך רעב על האדם להתאוות למאכל זה ואסרו חכמים לאכול ארוחה אחהצ כדי שיאכח מצה זו לתאבון ואילו מצת האפיקומן נאכלת בדיוק להפך על השובע ממש לא מדין צורך.
המצה הראשונה היא מצה של צורך אדם צריך לאכול ואילו מצה שניה היא מצה של רצון זה כבר לא צורך גופני זו כבר התגברות הרצון.
משווה הרב קוק את מצות אלו לרצון רוחני כל אדם צריך להיות מחובר לאלקיו זו היא מצה ראשונה אבל לפעמים אדם גם משתוקק ליותר לחיבור שהוא בעל משמעות מעבר וזו משמעותו של קרבן הפסח הרצון לחיבור נוסף

מתוך צרה ניגאלו

בתחילת ההגדה אנו אומרים את קטע הארמית הא לחמא עניא מחדש השיבולי לקט שגם בקטע זה טמונים שלושת חיוביו של פסח
מצה. הא לחמא עניא זה הוא לחם העוני מצה
מרור. כל דצריך יטא ויאכל צרת הנפש של רעב היא מהצרות העמוקות ביותר וניקראת מרור
פסח. כל דצריך יטה ויפסח
הסיבה שנאמרים בארמית לטובת המון העם שלא הבינו עיברית
כדי להבין ולהרגיש גאולה צריך להבין ולהרגיש שיעבוד ולכן יש לומר את הגאולה את הציפיה מתוך הגלות

שרשרת חיים

הגמרא במסכת מגילה נחלקת במה החלק במגילה המוציא ידי חובה - מה המינימום שעל אדם לקרוא כדי לצאת ידי חובת קריאת מגילה
האם מו"בלילה ההוא נדדה שנת המלך" - תוקפו של הקב"ה מהות הנס
או שמא" אחר הדברים הללו גידל המלך אחשוורש את המן" - תוקפו של המן - של רוע
או שמא " ובהקבץ בתולות שנית" - תוקפם של מרדכי ואסתר שמקדימה התורה תרופה למכה
או שמא מתחילת המגילה - תוקפו של אחשוורש
פוסקת הגמרא כי יש לקרא מתחילת המגילה מחדד הרב וייסברד כי מהות המגילה הינה לראות את הנהגת ה' בעולם גם בתהליך היום יומי כאשר קוראים את המגילה מתחלתה תוקפו של אחשוורש מבינים את שילובם של מהלכים אלוקיים לאורך החיים ולא רק בראיה נקודתית

תמצית ההרע

בפרשת זכור מצווה אותנו התורה לזכור את מעשה עמלק
מחדדת הרבנית ימימה מיזרחי כי ראשית יש להבין כי יש דברים שאסור לאדם להסכים להם - חובה על האדם להגיד להם לא דוגמת מעשה עמלק בפרשת זכור האדם מפנים כי ישנם דברים שאינם מקובלים בשום צורה ואלו דברים שמשמיטים את כל היסוד המוסרי לחיי האדם והמבחן הוא האם הדברים האלו ראויים להזכר בכל דור ודור
כאשר האדם הפנים מבין הוא את את היכולת לעשות טוב בפורים

מלחמת הענקים

בפרשה מוזכרים שני יסודות העולם קין והבל ומעשיהם
קין מצויר כאיש האדמה טיבם של אנשי האדמה שלאורך השנים נעשים הם מרוכזים באדמתם ונעשים אנשים קשים מטיבם נוטים הם להסתגר גם קורבנו הינו מן הצומח
ומאידך הבל הוא איש הצאן איש מרעה שמיטבם הם מסתובבים לאורך כל הזמן במקומות ועם אנשים אחרים וקרבנו אמנם מן הצאן אך גם הדומם היוצא מתוך הצאן
מתח זה בין ראיית העצמי לבין ראית הקהל מוביל על פי הרב גודלוויכט את המתח שבין האחים
לאורך הדורות מתארת התורה מתח זה שוב ושוב
בין אברהם איש המקנה לבין לוט הרוצה להתישב בארץ
בין יעקב  איש המקנה לבין הלבן שלא שש לצאת עם המקנה
בין יוסף ובין האחים כאשר יוסף מתאר חלומות העוסקים בשדה מול האחים המגדירים את עצמם כאנשי מקנה
ובין יוסף בירידת המשפחה למצרים לפרעה ובהכרזה כי אנשי יעקב הם אנשי מקנה

ניתן לראות כי יוסף מודה לאחיו ואומר כי רועי צאן אנחנו העתיד הנכון לעם ישראל אינו ההסתגרות בדלת האמות אלא הראיה של כלל העולם כגוף ההתקדמות

מדור לדור

לתורה יש שני ציונים למעבר זמנים. משנה לשנה ומדור לדור מחדש הרב גולודוויכט כי מגור לדור אינט תקופת שנים אלא מאב לבן. התורה שמה על לב נושאים שיש חשיבות לציפיה העוברת בין אב לבן ולא רק אדם לעצמו

איש יהודי

הגמרא מתלבטת בסיבת שמו של מרדכי איש יהודי מאן דאמר אחד תולה ביחוס משפחתי אך מסקנת הגמרא כי נקרא יהודי על שם שכפר בעבודה זרה שכל הכופר בעבודה זרה ניקרא יהודי
עבודה זרה היא שאינה מתאימה לאדם שהאדם מופנה לדבר שאינו נכון יהודה כמנהיג של עם ישראל ככזה שידע להודות בחטאו ובטעותו שעובד את האמת ולא את הרצון העצמי הוא הראוי לקרות עבור כל יהודי

מלאכה ומנוחה

פרדת תרומה פותחת את פרשיות הקמת המשכן. במהלך פרשיות המשכן מצווה התורה על מנוחה ביום השבת. מפרשת המשכן למדו בגמרא את כלל מלאכות המשכן. אם כן מקור המלאכה הוא מקור המנוחה התורה לא מצווה על מנוחה שהיא ערטילאית אלא על מנוחה ממלאכות המוגדרות במשכן
ואולי ניתן להעמיק אף יותר המשכן מייצג אוסף של מלאכות של יצירה מלאכות המושכות ליבו של אדם ועליהן מצווה האדם לשבות אך יש מלאכות אחרות מהן אדם לא שובת המלאכות שלא נעשו במשכן המלאכות שדווקא העמקה בהם היא הנותנת לאדם את המשמעות של המנוחה

גונב הנפשות

פרשת משפטים מהווה רצף של דינים הניראה במבט ראשון ללא קשר. אך עדין ניתן לשאול על תופעות מוזרות
מלמדת התורה כי מכה אביו ואימו יומת בפסוק הבא מצווה התורה על הסוחר בבני אדם הגונב נפש שיומת ובפסוק השלישי מלמדת התורה על מקלל אביו ואימו שדינו במיתה
השאלה שנישאלת היא מדוע הפסיקה התורה בדינו של גונב הנפשות בין מכה אביו ואימו לבין המקללם
רשי והתרגומים לומדים כי ישנו הבדל בדין.  המכה אביו ואימו והגונב נפשות דינם בסקילה אילו המקלל אביו ואימו דינו בחנק.
הרשר הירש למד כי דינו של הגונב נפשות הינו חמור בדומה לדיני הפוגע באביו ואימו. הפוגע באביו ואימו דינו חמור מפגיעה בסתם אדם לאור חשיבותם ואילו הגונב נפשות דינו חמור לאור שלילת זכות יסוד של חרות של אדם אחר.
הנציב מפרש בעקבות מדרש רבא כי יתכן כי אדם לא יכיר את אביו ואמו בשמם כגון שניגנב עדיין אם קילל את אביו ואמו בכינוי עדיין יתחייב

איזה נעל

הקבה מצווה את בני ישראל לאכול את הפסח מוכנים לדרך עם ציווי אפילו על הנעל. נעליכם ברגליכם. בתחילת יציאת מצרים במעמד הסנה משה מצווה להוריד את נעליו מה החשיבות המיוחדת של הנעל שניתן לה מקום ומדוע הציווים הפוכים
על פי תורת חבד. הנעל היא המרכיב את המחבר או מנתק את האדם לקרקע. באופן כללי אדם צריך להיות מנותק מהחומר חי במהותו הגבוהה יותר ולכן לבוש בנעליו. אבל כאשר אדם מגיע אל הקדושה הסנה או בית המקדש הוא צריך להתחבר לעולם גם הפיזי בכל מהותו. קדושת המקום ולכן הנעל כמפרידה אין מקומה בשלב זה

בין בודד לעם

בתחילת הפרשה מציב הקבה למשה מעבר בין שתי תקופות   היוודעו של הקבה לאבות הייתה בשם שדי  לא בשם המפורש. המפרשים מפרשים את הפער בין ההבטחה שניתנה לאבות ובין הקיום שניתן למשה. ואולי ניתן לתת רמה נוספת
שם שדי הוא על שם שאמר לעולמו די שהפסיק הקבה את קידום העולם כדי לתת מקום לאדם לעומת השם המפורש שהוא השם בו הקבה מקים את העולם ודואג לכל מחסרו
ואולי יש כאן מעבר עמוק בין בודדים שמהם דורש הקבה עבודה לעומת דאגה לעם שעבורו מכין הקבה את הכל לפניו

להגיב את המציאות

התגלות יוסף לאחים שוברות את המציאות. יוסף שחושב אחיו שונאים אותו ולא יראה יותר את אביו יעקוב והאחים שבטוחים שיוסף אבד לעד אם במיתה ואם בעבדות
מעניין לבדוק את התמדדות הדמיות עם השתנות המציאות
יוסף מכיל את המציאות ושוכח את העבר דואג לאחיו מעין מה שהיה היה בואו נמשיך קדימה
האחים נוהגים בהתעלמות אין אינטראקציה מהותית בינם ליוסף ביוזמתם  בהמשך הפרשות ונראה שגם לא מגיעים ביחד ליעקב אלא סוג של הפרדת כוחות
ויעקב נראה כי לא מבין את השבר הגדול ממשיך להתנהג כאילו כיומם של כל האחים ויוסף הינה המציאות מימים ימימה
ואולי מציגה לנו התורה מספר מודלים שונים של התנהגות

לראות את האחר

בתחילת התוודעות יוסף לאחיו כותב המקרא ולא יכל יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי
נחלקו המפרשים מפני מה נילחץ יוסף
רשי מפרש כי יוסף לא רצה שהמצרים יראו בסבל אחיו ובחקירתם. יוסף התבייש עבור אחיו כלומר ראיית האחר היא שגרמה למעשה
אור החיים מפרש כי יוסף רצה להתוודע לאחיו ולא יכל להמתין ולכן האיץ בעולם לצאת
הרמבן הולך בדרך שונה ומפרש כי קיום המצרים והיועצים המיעצים ליוסף הוא שהפריע לו ובעצם ביקש לקבל החלטתו בעצמו
אלו ואלו דיברי אלוקים חיים המעידים על הרגש הגדול והיחס לסביבה של גדולים אלו

לכל אדם יש זמן

פרעה טוען כי אין מי שיפתור לו את החלומות התרגום מפרש בצורה מילולית ואילו תרגום יונתן מרחיב ואומר כי שלא יכול להיות שיהיה פותר מכיוון שהגיע זמנו של יוסף לעלות על במת ההיסטוריה
אולי ניתן למצא את מקורו של תרגום יונתן מפער לשונות בפעם הראשונה פרעה אומר ואין פותר אותם לפרעה אין מי שיפתור ואילו כאשר פרעה מספר את הסיפור ליוסף הוא אומר אין מגיד אותם לפרעה זה לא רק שהפתרון אינו ראוי אלא שאדם המגיד אינו ראוי