קוממיות

הגמרא במסכת סנהדרין מתארת את בית המקדש השלישי "עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים על שלשים אמות וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים שנאמר (ישעיהו נד, יב) ושמתי כדכוד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח" ומתארת את כניסת הבית בגובה של עשרים אמה. הגמרא שואלת על מימרא זאת מהפסוק המופיע בפרשתינו "מיתבי(ויקרא כו, יג) ואולך אתכם קוממיות ר"מ אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון רבי יהודה אומר ק' אמה כנגד היכל וכותליו שנאמר (תהלים קמד, יב) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל וגו'"

הפסוק מופיע בפרשה בסוף הברכות, הגמרא מבינה את הפסוק כתיאור העתיד לבא במקדש השלישי אבל אם נעיין בפרשה  "אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" הפסוק כסיום של פרשת הברכות מתאר הקבה את יכולתו בקיום הברכות האלו על סמך יציאת מצרים יכולתו ביציאת מצרים הינה המאמתת את יכלתו לקיים את הברכות גם לעתיד, כלומר הפסוק מתאר את העבר

אין ברירה אלא להסביר כי הגמרא מבינה פסוק זה לא בדרך של תיאור כוחו של הקב"ה אלא כברכה נוספת.

אם כן מה היא ברכת הקוממיות?

קוממיות מקבילה למושג ואשבור מוטות עולכם המופיע בפסוק

מפרש הספרא "ואולך אתכם קוממיות"-- בקומה זקופה שלא תהיו יראים מכל בריה"

הספרא מפרש מצד אחד ברמה הפיזית - בקומה זקופה בריה הנושאת עול -הולכת בצורה כפופה, העול המשא גורם לכפיפות הקומה ברכת הקוממיות הינה זקיפות הקומה

ומה מכביד על האדם? מפרש הספרא כי הפחד היראה מאדם אחר הינה המכבידה על האדם ולכן הליכת הקוממיות הינה בקומה זקופה ללא מורא מכל, הברכה היא חוסר הפחד מאדם אחר

הנציב מפרש את הפסוק בצורה מעט שונה, גם לשור ישנם זמנים בהם אינו עובד ואין עליו את העול אך מוכן הוא לעבודה. השיחרור מגיע לא לאור אירוע נקודתי של הסרת העול אלא בתודעה של חוסר אפשרות לשיעבוד וכך מפרש הנציב "בדעת גבוהה וחפשית כאלו בטוחים המה שלא ישתעבדו לעולם. ולמדנו מדהבטיח הכתוב שישבור העול שלהם ש״מ שבטבע שלהם מיועדים לגלות:" כלומר אין זו סתם הליכה פיזית זו תודעה מהותית של חוסר ביכולת להשתעבד תודעת האדם החופשי. הברכה היא לפי הנציב היא ברכה שמשנה את תודעת האדם לא רק עצם השיחרור אלא שינוי התודעה זו היא הברכה

נימצאנו שיש כאן שתי ברכות הסרת העול - הוצאה פיזית של הדאם מהגלות ואילו במדרגה שניה הוצאת תודעת השיעבוד מהאדם וזאת היא הליכת הקוממיות.

חזל קיבלו השראה מפסוק זה ושיבצו ברכה זו מספר פעמים בתפילה: בברכת המזון "הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֻלֵּנוּ מֵעַל צַּוָּארֵנוּ, וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ." ובתפלית שחרית - ברכות קריאת שמע "וּשְׁבור עול הַגּויִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהולִיכֵנוּ מְהֵרָה קומְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ." ועוד

ליושבי ארץ ישראל עלתה השאלה האם לא נכון יותר לומר "...והוא יוחליכנו קוממיות ב ארצינו" שהרי אנו כבר בארץ? שאלה זו מופיע בכחמים שונים כבר לפני מעל לחמש מאות שנה

המהרם חביב מוכיח כי הנוסח המקורי היה לומר הליכת קוממיות בארצינו וכך ניתקנה הברכה למרות שישראל היו בארצם עדיין היו שרוים תחת שילטן זר ולכן ברכו על הליכה עצמאית בישראל "נ"ל דכשהיו שרוים על אדמתם וידם תקיפה על אומות העולם לא היו אומרים בלשון הזה כלל, והם היו אומרים הלשון כפי הזמנים, דבזמנם היו מבקשים להמשיך מלכותם ושיהיה ידם תקיפה על אומות העולם, ולא בלשון זה שאנו אומרים ושבור עול הגוים מעל צוארנו והוליכנו וכו', וא"כ אנחנו הדרים בארץ ישראל שפיר עבדינן לומר: בארצנו, והדרים בחו"ל בלמ"ד"