ארבע וחמישה

מדין תורה הגנב חייב בכפל טבח או מכר משלם ארבעה וחמישה
פוסק הרמבם כי אם השחיטה אינה שחיטה כשרה כלומר הריגה סתם של הבהמה אין הגנב מתחייב על הטביחה ומשלם רק כפל
הסיבה לעונש הנוסף בטביחה או מכירה מסבירה הגמרא היא כי נשתרש בחטא לא שעשה חטא נוסף אלא שהעמיק בחטא
ואולי אפשר להסביר כי השוחט מקפיד לשחוט כהלכה ועל ידי כך מביע כי סדר העדיפיות שלו שונה נשתרש בחטא של שימת הדגש בין אדם למקום ולא בין אדם לחבירו

לטעמו של איסרו חג

מבאר ערוך השולחן בתחילת הלכות פסח כי בחג היו מקריבים מלבד עולת הרגל גם שלמים וכידוע שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד. אם כן אכילת שלמי הרגל מסתיימת יום לאחר הרגל וזה הוא מקורו של איסור חג

קרבה מקלקלת השורה

בתחילת הפרשה מופיע ציווי של הקבה למשה על כניסת כהן גדול לקודש הקדשים באזהרה מופיע כי נאמרת אחרי מות שני בני אהרון
השאלה הפרשנית היא למה נכנסה האמירה על מות בני אהרון
רשי על פי הגמרא מבאר כי אזהרה המלווה בתיאור אירוע חדה יותר ולכן נאמרה
הרמבן מבאר כי זו אינה אזהרה אלא תיאור זמן
עדין יש לשאול מדוע אזהרה זו נאמרת למשה ולא לאהרון
מפרש אור החיים הקדוש כי אזהרה זו ניתייחדה למשה. יכול המנהיג האדם הקרוב לחשוב כי מידת קרבתו אל האל נותנת לו פריוולגיות זכויות להתנהגות אחרת בא הקבה ומזהיר את משה ראה את בני אהרון שהיו  במצב קרבה שנאמר בקרבתם ואם זה עדיין אין לעבור את הגבול

דיינו

בהגדה של פסח הפיוט דיינו מצוינים שלבים שונים בגאולה ועל כל אחד אנו אומרים דיינו
יש לשאול האם באמת כל שלב מספיק? ברור שלא
אלא שכל שלב הוא מספיק כדי להודות עליו. על אחת כמה וכמה שיש חובת הודאה על הכל
על פי המלבים

כנגד ארבע בנים דיברה תורה

אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאל
אולי יש ארבע בנים אבל כל אחד מהם יחיד ומיוחד וצריך ממש להתחשב בו כבן יחיד שחוזרים על המילה אחד

הנס של שבת הגדול

למה נקראת השבת הגדול? למה נידרשו ישראל ליקח שה?
מפרש הרב דרוקמן כי בני ישראל היו עבדים והמטלה הקשה ביותר היא היא להוציא את העבדות מהאנשים מטרת לקיחת השה הינה התעוררות האדם ליציאה לחרות על ידי פעולה זו יצר את התשתית הנפשית האישית של היציאה

זאת תורת המצורע

הפסוק בתחילת הפרשה פוסק זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו
והרי ביום טהרתו כבר אינו מצורע ולמה עדיין נקרא כך ובדגש
ניתן להבין מאור החיים כי הרי המצורע נעשה מצורע לאור פעילות חברתית שאינה ראיה הנובעת לפחות בחלקה מחוסר הבנה נכונה של המציאות אם כן רק ביום טהרתו רק כשהגיע כבר לכלל הכרה בפער למעמדו כמצורע ראוי הוא להגיע לידי טהרה
לפני כן אף לא הכיר בכך

עמלנו אלו הבנים

בהגדה של פסח מובא ואת עמלנו אלו הבנים שנאמר וכל הבן הילוד היאורה תשליחהו וגו
השאלה היא מה הקשר בין הטענה לבין הראיה
שמעתי מהרב מיכה הלוי משמו של המלבים כי עמל הינו מאמץ ללא שכר ללא תועלת ואן כן פשוט גזרת המצרים גרמה להריון בנים להיות ללא תועלת עקב ההוראה להריגת הבנים

למכה מצריים בבכורהם

על פי המדרש שהבכורים במצרים נילחמו עימהם (עם המצרים) וזאת לאחר שהודיע משה על מכת בכורות נילחמו המצרים עם פרעה 

בין פסח לשבת

ערוך השולחן בתחילת הלכות פסח עומד על הקשר שבין שבת לפסח
שבת היא האות הגדול על בריאת העולם ואילו פסח הוא האות הגדולה על הבחירה וההשגחה אין משמעות לעולם ללא השגחה ובחירה ואין משמעות להשגחה ובחירה ללא הבסיס בריאת העולם

והיא שעמדה

לאורך השנים ניסתפקו הפרשנים מה היא "היא" שעמדה לנו
הרב צחי הרשקוביץ מביא בשם אחד מן הקדמונים כי הצרות שהביאו עלינו האומות ברצותם להרגנו לאורך הדורות היא ששמרה עלינו כעובדי השם והקבה הוא זה שהיצלנו מידם
ואפשר להרחיב שפסח הוא יציאה מהמצרים (הכללים והפרטים) יציאה מהמצרים מתבצעת על ידי ההבנה כי כל הקורה הינו רק הדראך החינוכית על מנת להביאנו אל המעמד הנוכחיולכן המצרים הם רק שלב בדרך, והיא שעמדה זו ההכרה כי כל הצרות שעברנו לאורך הדרך רק תרמו לנו להגיע להבנה ולהכרה בקבה ובחגיגת ליל זה

עבודה זרה

בפרשת השבוע מופיע מות שני בני אהרון בקרים אש זרה. וחלקו המפרשים מה היה חטאם של בני אהרון ותלו בהם חטאים רבים
אבל אולי צריך להבין אחרת התורה הסתירה מאיתנו במה מתו בני אהרון כי הדבר לא רלוונטי החטא עצמו של בני אהרון אין לו משמעות
גילתה לנו התורה את הפעולה במהלכה מתו בקרים אש זרה. אש זרה יכולה להיות זרה להם שלא מתאימה להם או זרה למקדש
מדגישה התורה כי היסוד הנפשי הוא מציאות של זרות בעיטה בעומק המעמד זה לא חטא אלא מצב נפשי