ברכת הבנים

בפרשה מברך יעקב ואומר
ויברכם ביום ההוא בך יברך ישראל ישמך אלוקים כאפרים וכמנשה
וקשה מה הוא בך יברך ישראל וכן המעבר מלשון רבים ללשון יחיד
מפרש הרב אלון שצריך להבין את הפסוק כך יתברך ישראל כלומר בבן כיוסף ובנכדים כאפרים ומנשה יתברך אדם
בשלשה מישורים יתברך
בעצם קיומם לאחר שחשב שמת יוסף. בעובדה כי הם הולכים במסורת אבות ובקשר ההדוק האהבה אשר בינהם

פרסומי ניסא

משמו של יונתן רזאל
המשמעות של פרסומי ניסא היא להגיד כי ישנם נסים בעולם. לאו דןקא נס חנוכה אלא בכלל יש מנהיג לבירא והוא מנהיג אותה ביד רמה ראו כי כל העולם השתנה ואנחנו נותרנו

דינו של אדם

על דברי הרב חיים מוולזין
ידוע מדרש חזק כי יוסף השתחרר מבית האסורים בראש השנה אם כן חלומו של פרעה אודות שנח התבואה היה בראש השנה
והלא ידוע כי בפסח נידון העולם על התבואה
אלא כי יוסף היה צריך לעלות לגדולה ויום זה היו דינו של יוסף ולכן נעשה בראש השנה

הלל והודאה

על פי  שפת אמת
חנוכה נקבע להלל והודאה שואל בשפת אמת מה בין הלל להודאה
ועונה כי הלל היא הכרת גדולת הקבה בעולם כמו בחנוכה ניצחון המעטים על הרבים
ואילו הודאה היא הכרת האדם כי הקבה עוזר לו לאדם עצמו הפן האישי ופה ניתן לראות את נס פח השמן כנגוע לקדושה הפנימית של האדם עצמו
בדומה ניתן ללמוד כי ראש חודש שבט נאמר רק הלל הוא הכרה במעשה הקבה בעולם ואילו פורים שבו נאמרת רק הודאה בעל הנסים מעשה הקבה בעולם לא ניראה בוצע בהסתר אבל היהודי הפרטי ניצל

קשר בין הורים

נקודה ל חשב
לאורך ספר בראשית מספרת התורה את מעשה האבות כסימן לבנים
בניתוח הקשר המשפחתי אנו רואים שיחות בין אברהם לשרה ובין יעקב לנשיו לאה ורחל
אבל התורה לא מספרת ולו על שיחה אחת בין יצחק ורבקה יתרה מכך רבקה בוחרת לדבר עם יצחק דרך יעקב
הדבר דורש ביאור

בצלמו כדמותינו

בפרשת ברשת מופיע הצמד צלם ודמות מספר פעמים בהקשר בריאה וחשוב להסתכל ולעיין על העפר בינהם
באאשונה טרם בריאת האדם מייעץ הקבה עם צבא מעלה ואומר נעשה אדם בצלמו כדמותינו מפרש רשי וכן הרמון צלם היא התבנית העשיר החומרית ודמות הינה התוכן עומק המראה
בבריאת האדם בפועל מתואר כי האדם נברא בצלם הקבה ללא הזכר לדמות ואולי מכאן נלמד חסרון האדם בידיעת טוב ורע כמצוין בהמשך באכילה מעץ הדעת
ובהמשך בעת לידת שת מתאר אדם הראשון את שת כנוסח בדמותו כלמוביל כלומר ראשית בעל דמיון בתכונות בערך הפנימי וגם במידה מסוימת בדמיון גופני

למה התחילה התורה מבראשית

מוכר המדרש של למה פתחה התורה מבראשית ולא מהחודש הזה לכם שהיא המצוי הכללית הראשונה בתורה ואמר רבי נתן כי מעשיו הגיד לעמו ומפרש רשי שמא יבוא הגויים מה הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל אלא זה הוא להודיע לכל העולם וכדומה
מפרש הרב זוין בדרך אחרת את המדרש
בלוח הזמנים אנו מכירים זמנים אלוקים טבעיים כגון חודש ושנה וזמנים הנקבעים על ידי אדם שבוע יבואו הגויים וטענו נגד התורה כי הפן האלוקי נימצא בסדרי החיים הטבעיים החודש הזה לכם ולמה להתערב במעשי בני אדם ולכן פתחה התורה מבראשית להראות כי כל העולם כולו נברא על פי ציווי הקבה

שותפות עם הקבה

הקבה מעמיד את האדם בסיומות רבים ואנו מאמינים כי הקבה מכיר את האדם ולא יעמיד אותו בסיון שאינו יכול לעמוד בו. אבל ניתן להעמיק ולומר כי גם לקבל אחריות בשלום שהרי הוט העמיד את האדם בסיון ואולי צירוף זה הוא הנותן לאדם מקום לטעות מתוך שיתוף הקבה עימו

הדרך שלי בעולם

כתוב בגמרא כי כל אדם צריך לומר לעצמו בשבילי נברא העולם וממרר חסידית דורשת בשביל שלי נברא העולם שלכל אדם יש את הדרך שלו בעבודת השם ודרך זו מעלה את העולם בצורה מיוחדת

שימחה בטובה

בסוף פרשת מקרא ביכורים מופיע פסוק נוסף
ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה וגו
לכאורה מה ההקשר של פסוק זה לפרשה
ואולי ניתן לומר כי מלמדת אותנו התורה מוסר אדם בהול על ממנו ותמיד רוצה להשיג עוד. מלמדת אותנו התורה שאדם צריך להסתכל בהשגיו ולא רק לצפות ליותר אלא פשוט לשמוח בהם

החופש לבחור

בפרשת השבוע מופיע נושא הגירושין. היהדות להבדיל מתות אחרות הינה דת של בחירות מצוות הגירושין היכולת להתגרש היא גם היכולת לבחור מחדש בכל יום באשת חיקך

ובכן

בתפילת ראש השנה אנו מרים בברכת הקדושה שלוש פעמים ובכן.
מסביר ערוך השולחן כי ובן היו לשון של משפט כמו שנאמר בפורים ובכן אבא אל המלך
ומוסיף ומסביר כי לעם ישראל היו שלש דרגות בבריאת העולם בקבלת התורה ובשבר הגדול בחטא העגל אלו שלש ובכן כנגד שלוש שלבים אלו בדרכי החיים ובכן כל הבריאה אומרת שירה לקבל לאחר מכן ובסוף ובכן צדיקים לאומת צדיקי עם ישראל

שורש קיום המצוות

בפרשת השבוע מופיע אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרו לעשות...כל הימים אשר אתם חיים על האדמה
ובפסוק הבא אבד תאבון את כל המקומות אשר עבדו שם בגוים וגו
שני הקשיים מדוע נכתבו המצוות רק בחיים ומדוע דוקו ציווי אלו
ואולי ניתן לומר כי זו אמירה כללית שמטרת המצוות לנקות מהאדם שאריות קודמת כבודה זרה קודמת ולהכין אותו לדרך ה

מהותה של תורה

בתחילת פרשת השבוע מתוארת ישיבת בני ישראל בחורב ובאותו מקום הואיל משה באר את התורה הזאת החל משה בביאור התורה
היינו מצפים כי הפסוקים הבאים יעסקו בעיקר תורה עשרת הדיברות יחוד השם מצוות וכדומה
אלא שכבר הפסוק הבא הוא ההוראה לעזוב את חורב ולהתקדם לקראת ארץ ישראל ומיד אחרי כן מינוי דיינים ועוזר הוראה
ואולי ניתן לרמוז מכן על מהותה של תורה בעיני משה של קיום התורה בפועל ומתוך מלכות ישראל דבר שעיקרו הוא הקיום בארץ ישראל

תרבות

בפרשת השבוע מופיעה מילה יחידנית תרבות אנשים חטאים מה היא תרבות?
התרגומים מפרשים לשון לימוד הוראה
הרשר הירש מפרש לשון ריבוי כמו בהולדה פיזית שאחריות ההורים לספק לולד גם צרכי גידולו והוא יוצא בדמותם כך גם ברוחניות תרבות הינה חינוך וגידול בדמיון למורה

נקמה ממדין

בפרשת מטות מופיעה הקריאה והציווי להנקם ממדין. הוראת הקבה היא לנקום את נקמת בני ישראל ואילו דבריו של משה הינם לנקום את נקמת השם
השאלה מופיע גם במפרשים התרגום פירש בדברי משה לנקום את נקמת עם השם
גם מפרשים אחרים פרשו לפי שיטתם ולא נתישב על ליבי
ואולי ניתן לומר כי כל אחד כתב את הכואב לו הקבה שכאב את ההשפלה של עם ישראל ואת התייחסות הגויים אל עם ישראל ביקש לנקום את ניקמתם ואילו משה ניצער על חילול השם הנוצר וביקש לקדש ולגדל את שמו של הקבה

כהונה ושלום

בתחילת פרשת פנחס מתוארת מתנת הקבה לפנחס בשני פסוקים בפסוק הראשון כברית שלום ובפסוק השני כברית כהונת עולם כלומר ניתן לומר כי מה היא כהונה הרי היא שלום. בארנו בעבר בסוף ספר ויקרא כי הכהונה ישנן שתי מעלות מעלת הכהונה שהיא מעלה בנפש ומעלה בני אהרון שהיא מעלת התפקיד מה היא מהותה של מעלת הנפש היא השלום ניתן לומר ההשלמה בין השמים לארץ וניתן לומר כי שלמות האדם בקירבה לאלוקיו

בדמייך חיי

בהגדה של פסח ובבית המילה אנו אומרים את בדמייך חיי שמקורו ביחזקאל וזה
המדרש לומד מכן שני דמים דם המילה ודם הפסח
התרגום במקום מדייק בזכות דם המילה אחוז עליך ובזכות דם הפסח אציל אותך
ואולי ניתן לפרש כי ישנם שני שלבים בחיי האדם
בשלב הראשון הרי הוא ילד וזכותו הוא בזכות מה שפעלו בו אחרים. הרי בזמן הברית לא היה בר דעת ואכן בקשר הבסיסי עם הקבה הקבה חס עליו דואג לו בזכות קשר זה
אך בהמשך האדם נידרש להיות אקטיבי לעמוד מול המערערים כמו בדם הפסח שבני ישראל נדרשו למעשה גם כנגד המצרים. ובזכות פעולתו האדם גם מיגאל לא רק נשמר במצבו אלא אף מצבו משתפר

חוקת התורה

פרשת פרה אדומה פותחת בתאור זאת חוקת התורה ונשאלת השאלה יש חזרה גם חוקה וגם תורה
רשי על פי המדרש תולה בפרשה זו את עיקר התורה וערעורים אומת העולם והתשובה שזו חוקה
אור החיים הולך בדרך אחרת ידוע כי אומות העולם אינם מטמאים אם כן מה היא המכין לכל דיני הטומאה הוא הקדושה רק דבר קדוש יכול לטמא אם כן זאת החוקה הנובעת מעצם קיום התורה

מנין בני ישראל

בפרשה מתואר מנין בני ישראל כאשר מה הוא המדד להכנס למניה מציינת התורה שני מדדים מבן עשרים שנה ומעלה וכל יוצא צבא רשי לומד כי גיל  יציאה לצבא הוא עשרים לעומת זאת אור החיים לומד מעלת ישראל כי כל מי שהיה בגיל המתאים היה גם בריא וראוי לצאת לצבא כלומר לשיטת אור החיים יש כאן שני מדדים האחד הוא הגיל והשני הוא השירות להשתתף עם ישראל ורק העונים על שני מדדים אלו נכללים בנים ישראל

תורתהאדם

הגמרא לומדת כי משעה שאדם לומד תורה נעשית היא תורתו. וכי בעלות יש בתורה הרי כל הרוצה ליטול כתר תורה הולך ונוטל.
אלא שיודעים אנו שכל אדם מיוחד הוא ויש לו את המקום המייחד ושונה משאר בני אדם כאשר אדם לומד תורה ומלמד תורה הרי שהוא משלב בדרך הלימוד והפרשנות את מהותו הפנימית את ערכיו ואת הופעתו המיוחדת בעולם ואם כן התורה לאחר שעברה במוחו הרי היא נעשית תורתו מכילה היא את ייחודו בעולם וניקראת תורתו 

מה היא קללה

בפרשת השבוע מופיעות קללות במידה ולא נקיים את המצוות. וקללות אלו מחולקים למספר שלבים כאשר מנסים להבין קללה יש להסתכל על שני רבדים הרובד הפיזי והרוב הנפשי מרבית הפרשנים נוטים להבין את דירוג הקללות בפן הפיזי אבל ננסה להבין את הדירוג גם בפן הרוחני נפשי
1. הרמה הראשונה אכזבת הצפי העונשים הפיזי הם עונשים הגורמים לאדם הפרטי לקוות לעתיד טוב יותר אך הקללה היא האכזבה
2. הרמה השנה היה ההרגשה האישית הקבועה של פחד וחשש מכל דבר
3. בהיבט הקבוצתי כבר נכזבת התקוות תמיד יש תקווה קבוצתית לשנה הבאה טובה כלומר הפער כאן היו קבוצתי
4. הרמה הבאה היא פגיעה בחוסן החברתי על ידי יצירת פירוד ורחוק פיזי בין אנשים
5. בשלב הבא הפרו הוא כבר חברתי אפילו הנאספים למקום אחד מתגרים ממחלות ואף רבים בינם לסין עצמם
6. בשלב הבא זו כבר פגיעה לאומית בגורמים המאדים בסמלים
7. ברמה האחרונה חל בעצם ביטול של העם כקבוצה

שמירת המצוות

הפסוק בתחילת הפרשה מתאר שלשה חלקים של קיום מצוות החוקתי תלכו ומצות תשמרו ועשיתם אותם
כבר באר הפרשנים כפילות ושלוש זו כפער בין לימוד לבין קיום המצוות
פירוש אחר שיש כאן שתי רמות של קיום מצוות מצד אחד קיום החלקים המעשיים שבתורה הקשורים לחיי המעשה וזו כחוק המלך ועמידה לאור חוקי המלך ומצד שני לא לקיים את המצוות כמצוות אנשים מלומדה אלא על ידי הבנה ודקדוק כאשר מתקיימים שני החלקים האלה מצד אחד קיום המצוות ומצד שני הבנתם הרי אז יוצאים ידי חובה ונחשבים כעוד המצוות

מעלה ותפקיד

בתחילת פרשת השבוע מוזכר איסור הטומאה לכוהנים בתורה מופיע הציווי אל הכהנים בני אהרון ויש להבין מדוע הכפילות
ניתן להבין מאור החיים שיש כאן שני נושאים שונים תואר הכהן מציג מעלה מיוחדת בנפש ואילו תואר בני אהרון מייצג בעל תפקיד הדגש באיסור הטומאה אינו מדין התפקיד אלא מצד המעלה

אהבת חינם

בפרוש הפשוט אהבת חינם היא אהבה ללא סיבה כלומר אין שום סיבה לאהוב את האדם שמולי אין לי חיבור איתן והוא אינו טוב אבל אהבת חינם.     
אבל ניתן לפרש אחרת חינם הוא בעצם קיצור של שני מילים חן שלהם אהבת חינם היה לאתר בכל
אדם את החן המיוחד שלן

קדש חירות ואחריות

עומדים על הנקודה כי להבדיל מכל שאר מועדי השנה בהם אנו אומרים קידוש תיאור הפעולה בליל הסדר אנו מצווים קדש ואולי ניתן לומר כי החירות שקיבלנו בעצם מטילה עלינו חובה גדולה והיא לקדש את הזמן להעניק לו ערך ראוי

בין ראש השנה לראש חודש

אנו אומרים כי ניסן הוא הראשון בחודשים התחילה בו בעצם ספירה חדשה של הזמן
אבל יש כאן חידוש גדול יותר מנין השנים הוא לתשרי שאז אנו מונים כמה זמן עבר מברית העולם אך מנין החודשים הוא מנין מיציאת מצרים. מיציאת מצרים לא בודקים כמה שנים עברו שהרי בכל שנה אדם רואה את עצמו כיוצא ממצרים אלא שיציאת מצרים אנו מחכים לראות מתי שוב ניפגש בלוח השנה היהודי

וירעו אותנו המצרים

בחסידות מפרשים את הפסוק כהמצרים עדו אותנו רעים. כאשר האדם נימצא במצב של מצוקה במצב של לחץ זה המקום בו האדם מתדרדר כאדם מפסיק להסתכל על סביבתו ופשוט נהיה רע יותר
חלק מחטא של המצרים היה בהפיכת בני ישראל להיות רעים יותר

אדם כי יקריב מכם

הפסוק מעלה שאלות רבות. מדוע נאמר אדם ולא איש? מה משמעות מכם? מדוע אדם כי יקריב מכם ולא אדם מכם כי יקריב? מדוע מתחיל  הפסוק בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים קורבנכם?
רבו הפרשנים אך נפרש על פי דעת הכלי היקר  עם מספר הרחבות
אדם עבור שיעבוד  עולם החי לצרכיך עליך להיות במדרגת אדם במדרגה של יקיר ומוביל הבריאה
רמז נוסף אדם זה הוא אדם הראשון כי יקריב מכם משמעו קורבנו של אדם הראשון בא מתוך עצמו מתוך רצון לעבוד את הקבה ולא בהשפעה סביבתית הכלי יקר משווה את הקורס לקורסים של קין והבל קין צדק בהריסות קרבן ביוזמה ברצון אך טעה בקרבו מפסולת ולא דבר הראוי לאדם וזהו שאמר הפסוק הקרבן הוא קורבנכם קורן הראוי לכם ואילו הבל טעה כי ניגרר  אחרי קין ולא הקריב מעצמו מכם
רעיון נוסף הוא כי הקרבן האמיתי  של האדם הוא עצמו ואילו קרבן הבהמה הוא ליצירת שותפות שהרי חלקים מהקרן חוזרים לאדם עצמו קורבנכם הקרבן חוזר אל האדם

לשמוע ולעשות

בתחילת פרשת השבוע מופיע הציווי על שמירת השבת ששת ימים תעשה מלאכה
יש לעמוד על הפרש הלשון הציווי השבת מתבטא הכתוב כי משה מצווה את בני ישראל לעשות ואילו הציווי המשכן המופיע לאחר שני פסוקים משה מצווה על ידי הלשון לאמור
ניתן אולי לומר כי השבת מצווה היא על כל ישראל וכל אחד מישראל מצווה לעשותה ואילו המשכן שהוקם על ידי האומנים הדגש הוא על השליחות הציווי הכללי

לכבוד ותפארת

כאשר מתארת התורה את לקיחת הכהונים המרכז הוא בתפירת בגדים לכבוד ולתפארת
יש לשאול עבור מי הבגדים והכבוד ומדוע תהליך מינוי מגיע באמצעות בגדים
הרמבן מפרש כי הבגדים הם בגדי מלכות וחלק מכבודו של אהרון שיהיה לבוש בבגדי מלכות ועל דרך האמת מטרת הבגדים היא לפאר את הקבה ואת המשכן על ידי הבגדים מפארים את הקבה
הנציב מפרש כי הבגדים הם עבור עם ישראל שיבינו את מעלת אהרון ולא יטעו בעזרת הסימן של הבגדים
לעניין הבגד עצמו גם במגילת אסתר מתן הכבוד למרדכי מתבטע על ידי ומרדכי יצא בלבוש מלכות וגו אם כן ההמלכה מתבטאת על ידי הלבוש

בגדי כבוד ותפארת

בפרשתינו מצווה הקבה על משה להקריב את אהרון לכהן לקבה ומה היא אתה הקרבה מבואר בפסוק הב ועשית בגדי קודש וגו
יש לשאול מדוע משמעות הקירבה היא הבגדים?
מסביר אור החיים כי כלל פרשה זו נאמרה למשה. משה שבמקור היה אמור להיות אבי שלושלת הכהונה ולאור חטיאו עברה הכהונה לאהרון מצווה הקבה על משה כי חילוף משמרות זה יעשה לרצונו של משה ולכן כל הפרשה כתובה בלשון יחיד כמופנה למשה. הבגדים הם עדות כי משה חפץ בכהונתו של אהרון והוא מכבדו ונותן לו בגדים יפים

עניין של הנהגה

הגמרא במכת מגילה שואלת אסתר מן התורה מנין ועונה מהפסוק ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, מעבר להקשר המילוילי מה כוונת הגמרא
בפשט כוונת הגמרא היא כי ישנם זמנים שהק"ה מעין מסיר את השגחתו וזהו הסתר פנים ודוגמא לתקופה זו הינה תקופת אסתר
רבים מן המפרשים וחכמי המוסר לוקחים את מגילת אסתר לכיוון של השגחת הקב"ה בעולם בדרך הטבע כלומר המעשים שנעשו בתקופת אסתר היו מעיין מהלך טיבעי דרך העולם אך ההכוונה של כל המעשים והדרך לתוצאה היו מאת הקבה כלומר לפי גישה זו אנו רואים גישה נוספת ל הנהגת הקב"ה הגישה המוכרת היא גישה של ניסים כמו ביציאת מצריים ואילו בפורים אנו רואים גישת הנהגה שונה גישה בה הקבה מנהיג את העולם דרך הטבע וזו גישת פורים
על ידי כך ניתן להסביר יותר טוב גם את אנוכי הסתר אסתיר שאין הכוונה כי הקבה מסלק השגחתו מן העולם חס וחלילה אלא הקבה מנהיג את העולם מאחור כמסובב הסיבות בדרך שהיא נעלמת לאדם הצופה וזו גישת הנהגה אחרת
כשמעמיקים ניתן להבין כי בעצם אין שיני בהנהגת הקבה בעולם בין בהנהגת ניסים גלויים ובין בהנהגה בדרך הטבע הרי בשני המקרים הקבה מנהיג את העולם על פי רצונו. ההבדל בין שני מצבים אלו הוא בתודעת האדם עד כמה האדם מודע ומכיר להנהגתו של הקבה ולא בהנהגת הקבה עצמו
חיזוק לגישה זו ניתן למצא בהמשך הפסוק ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא מה הם פניו של הקבה אנחנו מכירים מבקשתו של משה לראות את פני הקבה כי הקבה לא מראה את פניו את הנהגתו הגלויה את מהותו לאדם אך מציג הוא את אחוריו את ההמשכות לעולם המעשה גם הנהגת פורים היא הנהגה הנתונת את המקום לאדם המאמין למצוא את הנהגת הקב"ה על ידי סימנים שנימצאים בעולם ובהיסטוריה ואילו הקבה לא מנהיג על ידי גישה ברורה
לאור רעיון זה ובהשוואהלפבח שלמדנו ב]פסח כי כל אדם צריך להביא לשולחן את הגאולה שעשה לו הקב"ה (על פי דברי הרב קרליבך) הרי חלק מעבודת האדם בפורים היא לגלות את השובלים את הרמזים הדקים המציגים את הקהנגת הקב"ה עבור האדם הפרטי 

לקיחה של תרומה

בתחילת הפרשה מצווה התורה על לקיחה של תרומה
השאלה היא מדוע נאמרה לשון לקיחה על תרומה ולא לשון נתינה שאלה נוספת היא למה נאמרה פרשה זו בלשון רבים ולא לשון יחיד כפניה לכל אדם
מפרש הרשר הירש וכן הספורנו כי מצוות התרומה כוללת בתוכה שתי מצוות מצד אחד על חובת האדם הבודד לתרום אבל גם על חובת הציבור למנות גבאי צדקה שינהלו את פעולת הצדקה וההתרמה
הרשר לומד מכך כי פעולת בניית המקדש היא מצווה המוטלת על הציבור ורק הציבור יכול לקיים וזאת על ידי מינוי הגבאים וגביית הצדקה
ניתן למצא כאן גם רמז לשילוב האדם בציבור דבר שבהמשך מופיע יותר במצוות מחצית השקל
פרשנים נוספים לומדים מכאן הילכות גביית צדקה שאסור שתעשה מתוך אלימות אלא מתוך נדבת לב

משיב הרוח ומוריד הגשם

מה המשמעות של שני החלקים ומה התפקיד של הרוח והגשם?
על דרך הפשט הרוח היא המביאה את העננים ועל ידי כך יורד הגשם. לכאורה היה מספיק להודות על אחד מהם על המטרה על הגשם אך לימדנו חכמים כי יש חשיבות גם למסובב לגורם
על דרך החסידות כבר דרשו כי הגברץ הרוח העיסוק ברוחניות היא המביאה לידי עושר גם במובן הגשמי

כהן מדין חותן משה

בתחילת הפרשה מזופר כל ביאתו של יתרו למשה
מקריאת הפסוקים עולים מספר קשיים
מדוע קיים תיאור משולש ליתרו. יתרו. כהן מדין. חותן משה
בתיאור השמיעה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולעשראל מדוע הכפילות
בחלק מהפרשה מובא שם אלוקים ובחלק שם הוייה
אולי ניתן לפרש על פי אור החיים כי הפסוקים מתארים בעצם מנקודת המבט של יתרו
יתרו שהוא מוביל בעמו מדיין עושה מעשה מיוחד ומתחתן עם פשוט בעם משה אבל יתרו תופס כי ישלו מעמד מיוחד על בסיס החיתון למשה ונופל הוא בגישת העממים כי למנהיג יש זכויות יתר ולכן כל הפעולות הן בעבור משה כי הוא ראש העם
יתרו שומע את השם הגלוי לעומת העולם שם המשפט
עלי הבנה זו כאשר משה מסביר ליתרו ומספר לו בהמשך הפרשה הוא בעצם מעמידו על טעתו משה מציין כי כל הניסים נעשו נעשו עבור ישראל ולא עבור הנהיג יתר מכך השם הוא הגילוי המפורש שם הוויה ולא מידת הדין
ועל כך מודה יתרו ומשתמש בשם המפורש

עבד ה

מה ההבדל בין עבד ה לבין עובד ה ומי גדול יותר
מפרש הרב משה שילת כי עבד הוא שם תואר כמו חכם נביא וכדומה והוא מציין אדם שהגיע למדרגה הנעלה של ביטול יצר הרע
עובד הוא זה שהולך בדרך שמתאמץ שפועל וגם אם יש נפילות הוא מתקדם הוא פועל
המעלה הנמוכה ביותר הינו אדם ללא שאיפות ללא תנועה

נבואה

הפירוש הרגיל לנבואה הינו אדם העומדבפני האל ומביא את דברו אל העם
אך בפרשת השבוע שלנו (תחילת פרק ז) מופיע ציווי הקב"ה משה יהי לאלוהים (מול פרעה) ואהרון יהיה נביאך - כלומר הנביא הינו המביא את הדברים אל העם ועיקר תפקידו הינו בפרסום הדברים ולא בקבלת מאת הבורא וכן מופיא ברשי ובתרגום כי נביא הינו המתורגם שמטרתו למסור את הדברים לעם
הרשר הירש אומר כי קיימת מחלוקת בין היהדות לבין הדתות האחרות בעוד הדתות האחרות סוברות כי הנביא הינו אדם שהבורא מדבר דרכו וכך דבריו הם ישרות דבריו של האל (סוג של "דיבוק") ביהדות הנביא הינו מי שמביא את הדברים אל העם לאחר עבור עיבוד מסויים על ידו
פירוש המילה מתורגמן אינו רק האדם המשמיע בקול אל הוא אף מתאים את הדברים כך שיתקבלו את הדברים לפיכך תפקידו של הנביא הינו להביא את דברי הבורא אל העם אך בצורה שהעם יכול להביא "מתורגמים"

למען ענותו בסבלותם

המלה בסבלותם קשה שהרי חוזרת למצרים היה צריך להיות בסבילתו
האונקלוס מפרש בסבלותם כעבודת אלילים שלהם שזה היה העינוי
רשי ורמבן מפרשים כי כל מצרים היו רשאים לשעבד ביהודים וכך כל סבל שהיה למצרי היה מועבר ליהודי
אור החיים מפרש כי הסבל היה חלק מהבה נתחכמה לו שהרי לפרעה היו
עבדים רבים אלא שהפכו את היהודים להיות שרי מיסים וכך מצד אחד קיבלו סמכות המלווה באחריות וכל מה שהעבד לא הספיק היה באחריות היהודי ומאידך נתן להם הרגשה של כבוד ובסבלותם היא אכן פעילות היהודים