תעלא בעידנה סגיד לי

לפני מותו של יוסף הוא קורה אחיו את יוסף ומבקש שחקברו בישראל יוסף מסכים ויוסף משתחוה על ראש המיטה
רשי בעקבות המדרש מץיחס להשתחוות של יעקב ואומר תעלא בעידנא סגיד ליה כאשר לשועל יש את שעת הכושר להיות מלך השתחוה לו. לכאורה אומר רשי כי ההשתחוות של יעקב הינה רק כדי לצאת ידי חובה למלכות למרות שהיא אינה ראויה ויש שאכן פרשו כך
פרוש אחר מחבר את ההשתחוות של יעקב לברכות המופיעות בסוף הפרשה בהם יעקב מבטיח ליהודה את המלוכה אך כמלוכה זמנית כאשר מגיע זמנו אפילו של השועל יש להשתחוות לו רומז יעקב כי כרגע הוא משתווה ליוסף אך בעתיד ישתחוה ליהודה

אב אדון ומושל

יוסף בהתודאו לאחיו אומר כי שמני אלקים לאב לפרעה לאדון לכל ביתו ולמושל בארץ מצרים
מהם אב אדון ומושל
עד דרך הפשט מסבירים הפרשנים כי אב הינו בעל זכות הוטו - היועץ (רשי, רש"ר) האדון הוא מי שיש לו עבדים =- שעובדיחם עבורו ומושל הוא הרשות המבצעת המחליט על כל עיני המדינה
האברבנל מסביר שלשה מושגים אלו כחלק מתוכחתו של יוסף לאחים ואומר
רצו הבנים להרחיק את יוסף מאביו להשאירו כאח הקטן ולא כמשל ואומר להם יוסף הרי אני עכשיו כאב כמוביל ולא כמובל
האחים היו בשדה מעין עבדים של אנשי הבית ורצו לצאת מנקודה זו מול יוסף והינה יוסף שוב הואע אדון בעל עבדים - בני ביתו של פרעה
רצו האחים להשמיט את החלומות של יוסף כמנהיג העולם והינה יוסף הוא המושל המחליט על כל ארץ מצרים

לראותם בלבד

בנר חנוכה ישנה אנומאליה במצוה
בכל המצוה שאדם עושה הוא מברך על ההנאה כגון מצה שמיעת מגילה וכדומה
בהדלקת נרות מצווה אדם על הדלקת הנרות אבל מיד אחר כך נאסר להנות מהם כלל עד כדי כך שאנו מדליקים את השמש על מנת שלא להנות מהנרות עצמם אלא רק מאור אחר
אולי ניתן להסביר בדרך של מדרש
אנו יודעים כי חנוכה הינו חג החינוך הן חנוכת המזבח והן פירסום הנס כאקט פירסום
בהדלקת הנרות אנו מצווים על הכנתם כראוי שמן ופתילה ומקום והחל מרגע ההדלקה אין לגעת בהם
גם בחינוך כשאדם מחנך את בני ביתו הוא מצווה בהכנה עמוקה וראיה בהכוונה אבל החל משהגיעו לכלל בגרות רומזת לנו חנוכה לתת לילד לנער ללכת בדרכו ולא להאיר ולא לתקן ולא לצוות ומתוך כך גדל הנער ומפיץ אורו לכל העולם

נר חנוכה

על פי דברים של השפת אמת
ידוע ההלכה כי הרואה נר חנוכה מברך שעשה ניסים ונשאל למה מה הדין בקאיית הלהבה
ומחדש השפת אמת כי בלהבה יש התנצנצות של נס החנוכה
וניתן אולי להרחיב כי בחנוכה ניגזרה גזרה על הרוחניות היהודית אבל התגובה היתה תגובה כוחנית של מלחמה בין המכבעם ליוונים מלחמה פיזית ניתן היה לחשוב כי קיום של מלחמה פיזית אינו מטרת האדם בעולם היעדוש הוא כי צריך להתכל בשני רבדים הרובד של הנר השמן הינו אלמנט פיזי המהווה כךי הכנה לתוכן שהינו הלהבה ובנוכה בעצם אנו אומרים כי הלהבה היא תכלית האדם בעולם וכל ההכנה הפיזית היא כלי קיבול לקדושה ובאותה הדלקה קדושה נימצאת ניצנוץ אור הנס על ידי הכנסת המטרה הרוחנית ברובד הפיזי
מקור נוסף הוא הברכה להדליק נר חנוכה הנר עצמו הלהבה היא היא עצמה חנוכה

יש לי כל

לאחר ההתודעות החוזרת בין יעקב לעשיו עשיו דוחה את מנחתו של יעקב באמירה יש לי רב ואילו יעקב דוחה את ההחזרה באמירה יש לי כל
ההבדל בין רב לכל יושב במישור התודעה
יש לי רב דהינו יש לי הרבה אבל תמיד יש מקום לעוד
יש לי כל משמעותו יש לי כל הנידרש לי ואיני צריך יותר לדבר
יעקב בהסתמכו על הקבה מבין כי צידו הכל ויש לו כל הנידרש לו
בצורה דומה בברכות השחר שעשה לי כל צרכי. מה שיש לי הוא כל מה שנידרש לי מה שאין לי לא נידרש לי

והוא נער

הכתוב מתאר את יוסף באומרו והוא נער את בני בלהה וגו
מה המשמעות של נערות?
בעל הטורים לומד בגימטריה כי נער הוא שוטה
רשי לומד על מעדת נערות שדואג לחן חיצוני מסלסל בשערו וכו
הספורנו לומד כי המייצג את הנערות הינו הפזיזןת חוסר המחשבה על תוצאת המעשים
שאר הפרשים מתייחסים למושג נער כסמיכות כמתלווה אל

מציאת חן

בתחילת הפרשה שולח יעקב לעשיו שליחים המתארים את שעבר עליו ואת מצבו. על מנת למצא חן בעיני עשו. מה היא אותה מציאת חן?
מפרש יונתן בן עוזיאל כי יעקב אומר ללבן על תתרעם עלי כי כל מה שיש לי אינו מברכת יצחק. בצורה דומה ניתן לראות גם תחילת פירוש רשי
מציאת החן במקרה זה הינה סוג של בקשת סליחה של התפרסות השפתי חכמים אף מחמיר ואומר כי יעקב אמר לעשיו כי הוא משתעבד לו
לעומת זאת המהרשל בשפתי חכמים ואור החיים נוקטים בגישה שונה ואומרים כי נשיאת החן היא הקשר הנפשי בין שני האחים המתבסס על סיפור הדברים על קשר של חיים שבעזרתו נעשה קשר של נשמות

קץ כל בשר בא לפני

מה הוא אותו הקץ שבא לפני הקבה?
רשי מסביר כי עלה לפני הקבה להשמיד את הארץ ופירוש בא עלה לפני לעשות
ספורנו ונוספים מפרשים כי קץ כל בשר שקבע הקבה זמן לעולם 120 שנה לעשות תשובה ולאחר תקופה זה בא לפניו מצב העולם למשפט וראה כי לא עשו תשובה

אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה

הפרוש הרגיל בפסוק הוא כי הצדיק וישר הלב יזכה לאור ולשמחה
עם זאת שמעתי פירוש נוסף והוא כיצד אדם יהיה צדיק או ישר לב הדבר תלוי בהסתכלות על המציאות אדם ששמח במציאות הקימת ומוצא בה את האור והטוב שטבע הקבה הוא הצדיק

צומות החורבן

צומת החורבן על חורבן הביצ בשנים האחרונות עולות קולות האם יש להמשיך לצום האם לא הגיע העת להכיר ברוב הטובה שמשפיע הקבה עלינו ואולי התשובה האמיתית ביותר

אנחנו חיים בעידן שיש את התחושה של "עוד מעט ייגמר הצום" אבל זה גם הרגע שהרעב הכי חזק

הושענה לשבת

הושענה כפיוט קדום מגלה מחשבות קדמונינו בנושאים שונים
מעניין לראות בהושענה לשבת כי הפייטן בחר להתמקד במספר נושאים קטן
רשיות שבת. כבוד ועונג שבת והקשר בין לימוד תורה לבין עונג שבת

רצון

באשרי חושהבי ביתך נאמר פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון
הקבה נותן לאדם גם את הרצון לעבודה ולכן הפסוק הוא תפילה לקרבת הקבה לרצון לעובדו

צדיקים משוגעים

על פי סיפור החיגר של ר נחמן ופירוש הרב מיכי יוספי
פעם אחת היו דרכים שההולך בדרך ההיא נהפך למהות הדרך והייתה של צדיקים דרך של חכמים דרך של משוגעים וכיוצה בזה
איש שהיה לו ריב עם קבוצת דודדים לקח אבק של צדיקים ושל משוגעים ופזר בדרכם של השודדים ואכן כשנתקלו באבק הצדיקים החלו לחזור בתשובה ולהתחרט על דרכם הרעה בהמשך כשנתקלו באבק המשוגעים הפכו להיות צדיקים משוגעים. מתאר רנחמן כי החלו להאשים אחד את השני כי בגללך חטאנו ואתה גרמת לנו מבאר הרב יוספי כי צדיק הוא אדם המחפש את האמת ורוצה לעשות אמת ואילו המשוגע תולה את המציאות באדם אחר בחיצוני לו בעוד הצדיק תולה את התיקון בעצמו
יום כיפור הוא יום בו עומד אדם עתמו מול בוראו ולוקח אחריות על דרכו

שנה חדשה וחשבון נפש

מקובל ביהדות ששנה חדשה מתחילה בחשבון נפש בהחלטות חדשות לשנה הבאה
וניתן לשאול למה חשוב לציין את השנה החדשה עם החלטות עם שינויים
ואולי ניתן להסביר כי אחד הדברים המייחדים את האדם צעל כל היצורים היא יכולת ההשתנות ההתחדשות אין אף יצור אחר היכול להשתנות כאדם בימי חייו
ואולי אנו מתחילים את השנה בשינוי כדי להעצים את משמעות האדם שבנו
על פי יונתן רזאל

נרוצ. אחריך

בשיר השירים צמשכני אחריך נרוצה הבאיני המלך לדריו נגילה ונשמחה בך

ריבונו של עולם פתח לנו פתח תשובה כקוף המחט רק תראה לנו את הכיוון משכני אחריך אנחנו כבר נשלים את הפעילות ונרוץ נעשה אף הרבה יותר מן המשיכה
ההתגברות היא המביאה לידי השערים הפנימיים ואז קיימת השמחה בהבנה

חשוב מקובל ומרוצה

לאחר קריאת קרבן התמיד נהוג לומר יהי רצון שתי תפילתינו חשובה מקובלת ומרצה ויעלה כאילו הקרבנו קרבן התמיד במועדו במקומו וכהלכתו
מה ההבדל בין חשוב מקובל ומרוצה. בקרבן התמיד אנו מתפללים לקבלתו על מנת שיתקבל הרי כתנאי ראשון תריך להיות בזמן הנכון ואם אתה בזמן הרי המקום מוכל לקליטתו ואז אפשר לזכות בהקרבה ראויה
בצורה דומה כשאדם בא לפנות לאדם גדול ראשית הוא מתפלל שהאדם עצמו יהחה נאות לפני מקבל התפילה כגורם שראוי להקשיב לו שדבריו יהו חשובים  ואז מתפלל האדם גם שדבריו ישמעו יתקבלו ולאחר שני שלבים אלו זל הכנה ניתן להגיע לידי ריצוי הדברים
ראש השנה הוא תחילתם של עשרת ימי תשובה עומד האדם ואומר לבוראו אבא אני מאמין בך אתה בורא העולם זה התנאי הראשון שדברי יהיו חשובים לפניך ומגיע האדם ליום הכיפור ומבקש ה שפתי תפתך שדברי יהו ראויין להשמע ואחםם כך הרי יעלו לרצון

ארמי אובד אבי

בהגדה של פסח דרשו את הפסוק על בסיס המדרש כארמי זה לבן הארמי שרצה להרוג את יעקב שואל רשי במקום הרי לא איבד בפועל אלא שלאומות העולם מצרף הקבה מחשבה למעשה
פרשנים נוספים דווקא משווים את הארמי ליעקב שאיבד את דרכו את מחשבתו וכן ירד למצרים וראה זאת ברשר הירש וכן ברמבן

העדפות

בפרשתינו בדני ירושה מופעע כי לא תוכל לבכר את בן האהבוה. המושג לבכר מפורש כלהעדיף ודומה המילה ללשון ביכורים שהן הפרי הראשון
ואולי המילה לבכר בלשון להעדיף היא לגרום לדבר להיות ראשון ושני הפירושים אחד

יודע שור קונהו וחמור אבוס בעליו

ההפטרה של חזון ישעיהו מתארת מציאות בה עם ישראל עוזב את הבלעדיות לקבה לטובת עבודת אלילים נוספים
שואל השפת אמת הרי עם ישראל מכירים את הקבה ו מתפללים אליו ולכן מה ההשואה לשור ומפרש שתפקיד ישראל בעולם הוא להעלות את החומר על סמך הכרת התוכן הפנימי וזה הוא הפער

לזכרון לבני ישראל

עם תום מלחמת מדין תרמו הלוחמים תרומה למשכן משה מציין תרומה זו ואומר ויביאו אותו אל אהל מועד לזכרון לבני ישראל לפני ה
צריך להבין מה הוא הזכרון ומדוע הוא לפני ה
מפרש הרמבן כי עשו מתרומתם כלי שרת כך שה הוא זוכר את בני ישראל בעת העבודה
אור החיים מפרש כי אנשי הצבא הינם צדיקים ולכן הם בני ישראל אשר לפני ה והזכרון הוא להם

עבדות בני ישראל

בסוף פרשת השבוע  מופיע כי דיני העבדות זהים גם לגר ותטשב הלוקח עבד יהודי ובטעם הדבר כתוב הפסוק כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם.     
שתי שאלות ראשית מה הוא טעם הדבר ושינית מדוע יש כפילות כי לי עבדים ועבדי הם
רשי על פי המדרש מבאר כי שטרי קודם ולכן קיעמת מחויבות לבני ישראל לקבה התרגום יונתן מבאר בדרך מעט שונה ואומר כי על בני ישראל ללמוד תורה ולכן אינם יכולים לעבוד בעבודת פרך
אור החיים עושה סדר ומדייק שיש כאן שתי מערכות יחסים אחת בין הקבה לישראל עבדים עבדות בני ישראל לקבה הינה תכונה נפשית מולדת וקימת מערכת יחסים בין ישראל לקונ. וכאן מודיעה התורה כי שטרי קודם כלומר בקשר שבין ישראל לקבה לישראל יש תפקידים שאינם יכולים למלא אותם אם יהיו עבדים ואם תבא ותטען בדיני אדם הרי שקיים עליהם שטר קודם

לבסומי בפוריה

בפורים יש מצווה להשתכר עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי האם צריך לאבד את הדעת
אלא שאיבוד הפער בין הטוב לרע לא מוביל לחולשה אלא להפך לגדלות להבין שהכל נובע מהקבה בראיה רגילה לא ניתן להגיע אך לפעמים אובדן הדעת מביא לתובנות עמוקות יותר

משכן ומשכון

ממשיל המגיד מדובנא לשני אנשים שקנו תכשיטים אחד קנה את התכשיט לאשתו ולכן מיד לאחר הקניה מסר את התכשיטים לאשתו ושמח בשמחתה האיש השני קנה את התכשיט כהשקעה שלפי הצורך יוכל למשכן כנכס ולכן מיד לאחר הקניה פנה אותו האיש להערכת שווי החפץ כמשכון על מנת להיות מוכן
בפרשת פקודי אנו מונים את דברי המשכן ואומר המדרש כי נאמר משכן משום שנתמשכן נהרס שני פעמים
אבל המשכן הוא משכן העדות העדות כי הקבה לא נוטש את עמו לצמיתות אלא רק עוזב בצורה זמנית משכוו וחוזר לעמו בגאולתו

מנוחה ושמחה אור ליהודים

בימי הפורים אנו חוגגים שני ימים יג באדר תענית אסתר ויד הוא יום הפורים מעיון במגילה נגלה כי צומה של אסתר היה בניסן ויום הצלת היהודים היה ביג אדר. נבאר את משמעות התאריכים
לגבי תענית אסתר
נחלקו הפרשנים האם צמו ביום המלחמה או שנלחמו ללא צום לצד האומרים שתמו ברור מדוע צמים ביג ואילו לצד השני צום זה הינו זכר לסכנה הגדולה בה היו היהודים
לענין יד
הרב אבינר מפרש כי היהודים לא שמחים באובדן רשעים ולכן אין שמחה ביום ההרג אלא השמחה היא על ההצלה ולכן יום למחרת
דרך אחרת היא כי השמחה הינה על היום הרגיל בו החיים חוזרים למסלולם וההכרה כי השגרה עצמה פילאית היא

שבת ועם ישראל

בתחילת הפרשה מצווה הקבה את ישראל על השבת. אבל הניסוח מעט קשה אנו יודעים כי שבת בראשית קביעה וקיימה שבת זו קיימת ללא קשר לאדם כתוצאה ממעשה בראשית ואילו בפרשת השבוע אומר משה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת וגו מדוע הדגש הוא על לכם
ואולי שבת קביעה וקיימא אבל בעבודת האדם שבניין המשכן מייצג אותו אדם צריך להתנתק מן המלאכה לא עבור השבת אלא עבור האדם. ללא השביתה של האדם ממלאכתו לא יוכל להרגיש את השבת

בלכתך בדרך

לאחר חטא העגל מגדיר משה את המיוחדות של עם ישראל הוא פונה לקבה ומגדיר את הקשר כבלכתך עימנו כאשר נמצא האדם בהליכה בתנועה הוא עוזב מקום אחד והולך לאחר הוא מעבד את הדברים הקשורים לעבר וטרם הרוויח את העתיד בקשת משה לקשר עם הקבה לא כתלוי בזמן מקום ומצב אלא באשר הוא עימו אנוכי

עצי שיטים עומדים

התורה כותבת ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים
שואלים כל הפרשנים שתי שאלות מדוע הניסוח שונה ומה הם עצים עומדים מרבית הפרשנים הולכים בדרכו של המדרש ומייחסים את העצים לעצים שנטע יעקב בירידתו למצרים
האברבנל מפרש אחרת ומשווה את העמדת הקרשים להעמדת המשכן ומדייק שלא ניתן להעמיד את המשכן את המסגרת ליריעות ללא העצים ולכן קיבלו העצים מעמד מיוחד
ניתן אולי להסביר על דרך מוסר כי ראשית יש לאדם להקים חומה בצורה המגדירה מקום לקדושה ובהמשך לכסות אותה ברוך ובנעימות

אידאלים

פרשת השבוע מכילה פרטים רבים להבדיל מהפרשה שעברה שמכילה את החזון האידאל
היהדות מלמדת אותנו שיש לשלב בין החזון לבין המימוש
פרשה הבאה העוסקת בעגל היא דוגמא למיקוד ברעיון בחזון ללא התחשבות במימוש ואילו בני קורח היא דוגמא לקטנות ללא התחשבות בחזון

גוי קדוש

טרם עשרת הדיברות הקבה דרך משה מצווה את בני ישראל אם שמוע תשמעו אלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה וגו על פי הפירוש הקלסי הסגולה היא כבר ההבטחה של הקבה לישראל אך אפשר לפרש אחרת כי חלק מהבקשה של הקבה מעם ישראל היא מצד אחד להיות נאמנים לקבה בפן האישי וזו תחילת הפסוק וגם לקיים פן לאומי ולהיות מיוחודים לקבה ועל כך באה הבטחת הקבה כי יהיו מחד ממלכת כוהנים אומה של חשובים בעבודת השם בפן הפרטי אך גם גוי קדוש עומה הקדושה בפן הלאומי

גאוה

הגמרא אומרת כי לתלמיד חכם צריך להיות שמינית שבשמינית של גאוה. מה היא שמינית שבשמינית
על דרך הדרש זה הוא הפסוק השמיני שבפרשה השמינית -קטונתי מכל החסדים ומכל האמת
ר חיים מוולאזין פירש אחרת בדרך לימודית. שמינית שבשמינית היא קורטוב. קורטוב היא הכמות הפחותה בטהרות שאין לה ממשות בפני עצמה אך יש לה משמעות במראה בחיצוניות שמינית שבשמינית היא היכולת להפריד בין הצגה חיצונית לבין ענוה פנימית

נוחיה ונחמה

בפסוק הראשון של פרשת השבוע מופיע פעמיים השורש נחם
ולא נחם אלוקים, וינחם העם
על פי הפשט וכן מופיע ברשי כל אמירה היא בעלת מובן שונה בפעם הראשונה לשון הנהגה הכוונה ובפעם השניה לשון צער
אור החיים מוסיף שאלה והיא מה היא לשון ויהי שידוע כי מעידה על צער מדוע יש צער
מחדש אור החיים כי הצטער הקבה כי יציאת מצרים התקיימה ברצון פרעה ולכן רדף פרעה אחרי העם כי לא הרגיש את כוחו של הקבה ולכן כל הפסוק מדבר על לשון צער

בניין בחיי הנישואים

משמו של הרב זמיר כהן
בברכת הנישואין אנו אומרים  "בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵ-ינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, יוֹצֵר הָאָדָם." מה הוא ביניין עדי עד
נהגו לפרש כי זה הוא ביניין שיחזיק לעד מחדש הרב כהן כי זהו ביניין שעוסקים כל הזמן בבניתו, הסוד בנישואין מאושרים הוא ההמשך בבניתם וההקשעה לאורך כל הזמן

מה היא הקשיית לב

לפני  מכת ארבה אומרים עבדי פרעה אליו שלח את את האנשים ופרעה לא עונה להם אלא פונה אל משה ואהרון ומציע לשלח את הגברים. מה היא תשובתו של פרעה ומדוע פנה למשה ואהרון ולא לעבדיו
עונה אור החיים שהרי משה במצוות הקבה ביקש כי ישלח את העם לשלשה ימים לצורך עבודת הקבה. ויכלו המצרים להבין בשני דרכים 1. כי באמת רוצה הקבה להוציא את בני ישראל ממצרים אבל אין בכוחו ולכן נוקט בערמה וכשיצאו לא יחזרו 2. באמת רוצים לצאת לשלשה ימים
פרעה ועבדיו האמינו בגישה הראשונה ואמרו שכוחו של הקבה מוגבל במכת ארבה חשבו עבדי פרעה אולי באמת היציאה היא זמנית כמו הגישה השניה ופניית פרעה למשה היא כדי להוכיח להם על חולשתו של הקבה פעולתו בעורמה וזאת על ידי כך שמשה ואהרון הציגו עמדה של יציאה כללית