ואמונתך בלילות

במזמור שיר ליום השבת אנו אומרים להגיד בבוקר חסדך ואומנתך בלילות
מחדש ר שלמה קרליבך אמונתך בלילות זה לא האמונה שלנו בקבה אלא האמונה של הקבה בנו גם בתקופות חשוכות של נפילה ושל חוסר אמונה ממשיך הקבה להאמין באדם

בראשית שמותיו של הקבה

בפרשת בראשית ניתן להבחין בצורה חדה בהפרדה בין שמותיו של הקבה הכתובים במקרא
1. בשבעת ימי הבריאה מופיע הקבה כאלוקים
2. בשילוב האדם בבריאה מופיע הקבה כ יהוה אלוקים
3. בשלב החטא פיתוייה של חוה אנו חוזרים לכינוי של אלוקים
4. ואילו בשלב הגרוש מופיע כיהוה

כבר חכמים עמדו על נקודה וזה שורש האמירה שרצה הקבה לברוא את העולם במידת הדין ובהמשך שילב את מידת הרחמים

ואולי ניתן להוסיף שיכבה נוספת. בתוכנית שבעת ימי הבריאה חל החלום של מציאות סדורה ועם התפתחות הבריאה המימוש בפועל ראה הבורא כי המציאות חזקה יותר ועשירה יותר ויש לשלב בה פנים נוספים של גילוי אלוקות, של שמותיו של הקבה שכל אחד מהם מביע פן אחר של הנהגת העולם על ידי הקבה
ולעתיד לבוא אנו מתפללים על אחדות הכוחות ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד

סוכות כמוזג כוס לרבו

ידועה המשנה המתארת ירידת גשמים בחג כעבד המוזג כוס לרבו ורבו שופכה על פניו
הפירוש הרגיל הוא כאדם העושה שירות נותן התיחסות לקבה בונה סוכה ויושב בתוכה ורבו חס וחלילה מואס באותו אדם ודוחה את פעילותו לטובת קשר
ושמעתי פירוש אחר מהרה אלגזי. אנו יודעים כי ימי ראש השנה ויום הכיפורים מידתם היא מידת היראה עובד אדם את בוראו מתוך יראה יראת הרוממות או יראת העונש ואילו חג הסוכות שורשו באהבה אדם מתוך אהבתו לקבה עושה מיצוותיו וכביכול רוצה לשכן את הקבה בביתו
המושג מזיגה מופיע במשנה כפעולה שבאה למתן את חוזק היין, היין בזמנם היה חזק והיו ממתנים את היין על ידי שהיט מערבים אותו במים פעולה זו היא הניקראת מזיגה.  כעבד שמוזג כוס לרבו כאדם הרוצה למתן את מידת על ידי מידת האהבה ורבו לא מתרצה ונשארת מידת הדין מתוחה לא חס וחלילה ניתוק הקשר אלא קיום של קשר אחר קשה יותר אך עדיין קשר
שנה טובה פיתקה טבא

סוכות חג המעשה

סוכות מתאפיין כחג מעשי גם במצוות הנהוגות בו בניית סוכה וקיום צרכים גופנים כמו אכילה ושינה בסוכה דרך נטילת ארבעת המינים שכבר משם המצווה היא הנטילה הפעילות הפיזית בצומח
דרך הפעילות המיוחדת בחג הסוכות ניסוך המים
וגם זמנו של חג הסוכות עת האסיף סיכום שנתו הפיזית של האדם. סיכום מעשיו הפיזים בעולם בזו השנה
ואולי רמז יש בדבר. ראש השנה ויום הכיפורים מציגים  עליה רוחנית גבוהה ממש להגיע לרמה של מלאכים ורומז לנו הקבה את כל העושר הרוחני הגבוה יש לתרגם לחיי המעשה
תפקיד האדם בעולם הזה הוא להכניס את האלוקות לתוך העולם ביציאתינו מרוממות הרוח עלינו לתרגמה לשפה המעשה
חג שמח

וזאת הברכה - ואתה מרבבות קודש

הפרשנים מפרשים את הפסוק כמתאר את המעלה של עם ישראל ואת היחס המיוחד שנתן הקבה לעם ישראל
השאלה היא מה פירוש המילה אתה
הפרשנים הקלאסיים מפרשים על פי משמעותה האראמית של המילה כלומר הקבה הביא עימו מקצת מצבא השמים או שבא הקבה אל עם ישראל מצבא השמיים ואור החיים מפרש אף שהקבה העדיף את עם ישראל מאשר צבא השמים כלומר שבא הקבה מצבא השמים אל עם ישראל
הגמרא בחיגגה מפרשת את המילה ואתה כאות סימן ששם הקבה בקרב מלאכי מעלה והבדיל בין מלאכי החבלה לבינו
ועדיין נותר קצת קשה שלא מצאנו פסוק אחר המשתמש במושג ואתה כמושג בא
הרשר הירש מנסה לפרש ולומר שגוף שני יחיד מציין קשר בין שני גורמים וזה אולי ההיגיון של ואתה כבא

שנהיה לראש ולא לזנב

אנחנו מכירים את מעגל החיים את המרוץ והרי הראש והזנב רודפים זה את זה ומי יודע מה המשמעות של נהיה לראש
אלא שראש וזנב מעידים על הכיוון שנהיה לראש שתמיד נשאף להתקדם ולא ניגרר אחור זנב

על פי דבריו של ראש עירית רחובות מר רחמים מלול

ליום הכיפורים - שערי דמעות לא נינעלו

הגננת רינה התקשרה, חגי התנהג היום לא יפה בגן והרביץ לילד אחר
אמא קצת כעסה וגם אבא זרק איזו מילה

ואפילו שלחו את חגי לחדר לחשוב מה עשה

חגי רק הלך לחדר ופתאום צעקות עד לב השמים

כשחגי ניכנס לחדר וסגר את הדלת הדלת ניסגרה על האצבע
ופתאום אבא לא כועס, ואמא כבר לא מטיפה
וכולם רק מחבקים ומלטפים

גם כשהכל נראה סגור ואבוד, שערי דמעות לא נינעלו, אבא שבשמים מאזין ומקשיב

לראש השנה - אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה

מה משמעות המושג "אבינו מלכינו"

אבא הוא בעל הרצון לעזור בכל דרך לבנו
מלך הוא בעל היכולות לעשות כל שליבו חפץ


פניית אבינו מלכינו היא פניה לבעל היכולות ולעורר את הרצון

ואולי ניתן גם לפרש

בראש השנה אנו פונים למלכינו מקבלים עול מלכות שמים
ביום הכיפורים לאבינו למידת הסליחה

ואילו בסוכות ביום השמחה אנו שמחים במלך שהוא אבינו כבן לפני אביו אבל גם כעבר בפני רבו

שנה טובה