לימוד לזכר
גידי – תשפד
בפרשת אחרי מות
הפרשה שקראנו בשבוע החולף אנו קוראים את הדרישות לכניסת הכהן הגדול לבית קדשי
הקדשים "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן,
אֶל-הַקֹּדֶשׁ: בְּפַר בֶּן-בָּקָר
לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה. כְּתֹנֶת-בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי-בַד
יִהְיוּ עַל-בְּשָׂרוֹ, וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר, וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף;
בִּגְדֵי-קֹדֶשׁ הֵם, וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם. וגומר".
הכהן הגדול ניכנס לבית קדשי הקדשים במועד מיוחד ביום הכיפורים ,בטכס רב רושם לאחר
הכנות רבות הן הכנות אישיות של טהרה ולימוד, הן בבגדים מיוחדים והן בקרבנות
מיוחדים. אך האם זאת הכניסה היחידה לבית קדשי הקדשים?
המדרש (ויקרא
רבא כא ז) אומר ".... אמר ר' יהודה ברבי סימון: צער גדול היה לו למשה בדבר הזה,
אמר: אוי לי, שמא נדחף אהרן אחי ממחיצתו?
אמר הקב"ה
למשה: לא כשם שאתה סבור, לא עת לשעה ולא עת ליום ולא עת לשנה ולא עת לי"ב שנה
ולא עת לשבעים שנה ולא עת לעולם; אלא, בכל שעה שהוא רוצה ליכנס – יכנס, ובלבד שיהא
נכנס כסדר הזה."
המדרש לומד על
המושג "עת" שיש מקום לכל דבר ולכל דבר את הזמן המתאים לו אבל הלימוד הוא
לא רק על מועד הכניסה אלא על צורת הכניסה, כלומר הכהן הגדול רשאי להכנס בעת עת אל
הקוד ובתנאי שניכנס בצורה הקןראת בתפילה לכל ישראל.
המהרל מלמד אותנו שלכל דבר פיזי מטיבו ישנו הפסד כל מי שמחזיק בית יודע
שבבית תמיד נידרש לתחזוקה, איך היו מתחזקים את בית קדשי הקודשים?
כלומר בעלי מלאכה ניכנסים לבית קדשי הקודשים אף טמאין לשם עבודתם.
אולי ניתן להגיד כשעוסקים במלאכתם לשם הדבר שונה מול מאשר כאשר ניכנסים
לצורך גבוה
על פי עקרון זה ניתן אולי להבין את דיברי הפלא יועץ על ישיבת ארץ ישראל:
ארץ ישראל הצבי ישראל (כתובות קיג, א). ידוע מעלתה כי רבה, כמבאר בזהר
הקדוש (ח"ג דף עב) ובשאר ספרי הקדש, אשר יבחר בו ה' יקריב אליו לחזות בנעם ה'
ולבקר בהיכלו. וצריך כל אדם שיהיו עיניו ולבו שם כל הימים, על דרך הכתוב (תהלים מב
א) "צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלהים". ובכן ישתדל בכל
עז לקבע דירתו בארץ ישראל.
מצד אחד ייקר מאוד את ארץ ישראל ואת קדושתה ומאידך לאור קדושתה הרבה הכיוון
שלא לדור בארץ ישראל
רק יפקח עיניו תחלה שלא לבוא להיות תוהה על הראשונות ושלא להצטרך לחזר ולצאת.
גדר לזה שלא לילך אלא לעת זקנה ... ולא יוליך עמו ילדים בנים או בנות. ומה לו לאדם
ולצרה הזאת, הן אמת כי מצוה רבה היא, אבל החכם עיניו בראשו יראה אחרית דבר מראשיתו
שלא להיות תוהה על הראשונות, וכל ערום יעשה בדעת. ואם יוכל להשמט במקום שיש אחרים
הנה מה טוב.
אך על פי העקרון שלמדנו שכאשר עוסק במלאכתו עוסק בעבודת חייו הרי קדושת
עליון נידחית מפני מעשה הארץ.
גם גידי זכרנו לברכה עסק בעדת הפיזית עבודת הארץ ועבודת החינוך מתוך תפיסה
של קדושה יהי רצון שיהו דברים אלו לעילוי נשמתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה