נר מצווה ותורה אור

 על פי רעיון של הרב צחי להימן

נר ואור אינם שינוי המציאות אלא היכולת לראות את המציאות בפרספקטיבה שונה בצורה נכונה יותר כך גם התורה מאפרת לנו לראות את העולם בצורה עמוקה ונכונה יותר

לחיות בעולם

 פרשת קדושים עוסקת כשמה במצוות על מנת להיות קדושים

מעניין לראות כי הקדושה הינה במעשי האדם בארץ ולא רק בקשר שבין האדם לשמים

לרצונכם תזבחו

 בתחילת הפרשת עם המצוות כיבוד אב ואם איסור הפניה אל האלילים וחובת השדה

מופיעים מספר פסוקים העוסקים בזבח השלמים, השאלה שנישאלת היא מקומם של פסוקים אלו.

האברבנאל והרשר הירש תולים פסוקים אלו במילה אחת "לרצונכם" להבדיל מעבודת האלילים שהינה כדי לרצות גורם חיצוני וכדי להזהיר שעבודת הקבה היא היא מתוך רצון פנימי ולא חיצוני מופיע קרבן שלמים שגם בעת השמחה תהיה לא על מנת "לשלם" לקב"ה אלא מתוך רצון אישי פנימי

מערכות של חגים

 על פי רשי במסכת תמורה דף יח עמוד ב ד"ה "ואידך" ישנן שתי מערכות של חגים

פסח (שבעת הימים) ללא אזכור המושג חד המקביל שלו הינו העצרת (ולא חג שבועות) כהדגשה לכך ששבועות הינו השלמה של פסח

ואילו במקום בו מוזכר חג המצות (יום ראשון) הרי השלמה היא חג השבועות 

כלומר ישנן כאן שתי מערכות של חגים

אחת ששבועות הינו ההשלמה של פסח וענינו הקומה הרוחנית מעל הקומה הגשמית 

ומאידך חג המצות וחג השבועות שהם שני חגים ניפרדים 

בחירה או בריחה

רעיון של אודליה ברלין

 הבנתי אז שיש שני  סוגים של יציאה ממשבר: 
1. יציאה שהיא בריחה- "רע לי אז אני חייב לצאת מפה"
2. יציאה שהיא בחירה בטוב ונובעת לא רק מהבריחה מהרוע,  אלא מתוך רצון להגיע למקום גבוה וטוב יותר.

ההבנה הזו גרמה לי להתבונן על משברים בעין אחרת ולשאול את עצמי בכנות:
האם  אני בורחת או בוחרת?

קדושת קודש הדשים

 

לימוד לזכר גידי – תשפד

 

 

בפרשת אחרי מות הפרשה שקראנו בשבוע החולף אנו קוראים את הדרישות לכניסת הכהן הגדול לבית קדשי הקדשים "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה. כְּתֹנֶת-בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי-בַד יִהְיוּ עַל-בְּשָׂרוֹ, וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר, וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף; בִּגְדֵי-קֹדֶשׁ הֵם, וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם. וגומר". הכהן הגדול ניכנס לבית קדשי הקדשים במועד מיוחד ביום הכיפורים ,בטכס רב רושם לאחר הכנות רבות הן הכנות אישיות של טהרה ולימוד, הן בבגדים מיוחדים והן בקרבנות מיוחדים. אך האם זאת הכניסה היחידה לבית קדשי הקדשים?

המדרש (ויקרא רבא כא ז) אומר ".... אמר ר' יהודה ברבי סימון: צער גדול היה לו למשה בדבר הזה, אמר: אוי לי, שמא נדחף אהרן אחי ממחיצתו?  

אמר הקב"ה למשה: לא כשם שאתה סבור, לא עת לשעה ולא עת ליום ולא עת לשנה ולא עת לי"ב שנה ולא עת לשבעים שנה ולא עת לעולם; אלא, בכל שעה שהוא רוצה ליכנס – יכנס, ובלבד שיהא נכנס כסדר הזה."

המדרש לומד על המושג "עת" שיש מקום לכל דבר ולכל דבר את הזמן המתאים לו אבל הלימוד הוא לא רק על מועד הכניסה אלא על צורת הכניסה, כלומר הכהן הגדול רשאי להכנס בעת עת אל הקוד ובתנאי שניכנס בצורה הקןראת בתפילה לכל ישראל.

המהרל מלמד אותנו שלכל דבר פיזי מטיבו ישנו הפסד כל מי שמחזיק בית יודע שבבית תמיד נידרש לתחזוקה, איך היו מתחזקים את בית קדשי הקודשים?

כלומר בעלי מלאכה ניכנסים לבית קדשי הקודשים אף טמאין לשם עבודתם.

אולי ניתן להגיד כשעוסקים במלאכתם לשם הדבר שונה מול מאשר כאשר ניכנסים לצורך גבוה

על פי עקרון זה ניתן אולי להבין את דיברי הפלא יועץ על ישיבת ארץ ישראל:

ארץ ישראל הצבי ישראל (כתובות קיג, א). ידוע מעלתה כי רבה, כמבאר בזהר הקדוש (ח"ג דף עב) ובשאר ספרי הקדש, אשר יבחר בו ה' יקריב אליו לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו. וצריך כל אדם שיהיו עיניו ולבו שם כל הימים, על דרך הכתוב (תהלים מב א) "צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלהים". ובכן ישתדל בכל עז לקבע דירתו בארץ ישראל.

מצד אחד ייקר מאוד את ארץ ישראל ואת קדושתה ומאידך לאור קדושתה הרבה הכיוון שלא לדור בארץ ישראל

רק יפקח עיניו תחלה שלא לבוא להיות תוהה על הראשונות ושלא להצטרך לחזר ולצאת. גדר לזה שלא לילך אלא לעת זקנה ... ולא יוליך עמו ילדים בנים או בנות. ומה לו לאדם ולצרה הזאת, הן אמת כי מצוה רבה היא, אבל החכם עיניו בראשו יראה אחרית דבר מראשיתו שלא להיות תוהה על הראשונות, וכל ערום יעשה בדעת. ואם יוכל להשמט במקום שיש אחרים הנה מה טוב.

אך על פי העקרון שלמדנו שכאשר עוסק במלאכתו עוסק בעבודת חייו הרי קדושת עליון נידחית מפני מעשה הארץ.

גם גידי זכרנו לברכה עסק בעדת הפיזית עבודת הארץ ועבודת החינוך מתוך תפיסה של קדושה יהי רצון שיהו דברים אלו לעילוי נשמתו.