זיכרון ומעשה

הגמרא במגילה דף ב עב שואלה שמצאנו מקור לחיוב עשיה -משתה ויום טוב, ומחשבת מקור לזכירה -מקרא מגילה.

נראה שיש בפורים שני חיובים זכירה ועשיה והגמרא מאפשרת חלוקה בינהם. אולי זה המקור לפורים משולש המחלק בין המעשים וכן לצורת החיוב של אדם הקורא מגילה מראש חודש )זכירה( ואילו עשיה במועד אחד.

גם בשבת יש חלוקה לשני רבדים זכירה ושמור.

חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים

על פי רמז מהרב דב.

חייב אדם לשאול את עצמו איך היה מתמודד במצרים? האם היה מאמין למשה? האם היה מאמין בגאולה?

אולי זה שורש החיוב של משיכת המשקוף להוכיח אמונה על ידי מעשה

בני אדם

בתיאור השתלשלות האנשים עד למשה שואלים הפרשנים למה פורש

ומרבית הפרשנים מפרשים מתוך חיבתם

הקשר הירש מפרש על מנת שנדע שגם הם בני אדם ונוכל להיות כמותם

להכיר במציאות

בשלוש המכות הראשונות חרטומי מצרים מנסים לחכות את משה להפוך מים לדם, ליצוק צפרדעים , לעשות כינים

והרי לכאורה היו צריכים להסיר את המכה ולא ליצור עוד

אלא שבתפיסתם אלו היו הוכחה לאלהות יכולת היצירה ולא מכה כעונש ולכן הראו שהיצירה אינה מהווה הוכחה