אכילת המת

בביאור מעשרות אנו מתוודים על שימוש כיאות במעשר ואחד מן הפרטים הוא לא נתתי ממנו למת

האם מת אוכל?

מפרש הסיפרא והמשנה כי לא עשיתי ממנו ארון תכריכים - צרכי המת. קדשתו של המעשר היא לעשות דברים הקשורים לחיים לשמחה ולא דברים המביאים לעצב

הרמבן מביא דעות שונות ומסכם כי לא נתתי לאוננים אחרים כלומר גם לשמח אחרים אסור במידה וזו נחמה על המתים ואולי המתן על מת הוא כלאחר יד  במטרה להשביע את רצון האיש להבדיל ממעשרות שהכוונה באכילתם היא לשם שימחה במתת שהקבה נתן לאדם

מצווה על הלב

בפרשת הבכורה נאמר לא יוכל לבקר את בן השנואה...

מה היא לשון היכולת? מפרש התרגום אינך רשאי

והרמבן מדייק לא תתן יכולת נפשך

כלומר חנך עצמך שליבך ונפשך לא יתיר לך לעשות כן (אם מטעם אנושי ואם מציווי התורה)

מחויבות

הפרשה מתארת את קבוצות ההנהגה בעם

הנהגה דתית כהנים ונביא

הנהגה מדינית שופט, שוטר, מלך

מעבר לתפקיד השונה, ניתן לחלק בזוית נוספת

בעוד השופט השוטר והמלך מתמנים על ידי העם אבל מתנתקים ממנו משכורתם אינה מגיעה על ידי העם הנזקק לשירותיהם (ובהקצנה תשלום זה מוביל לשוחד), ההנהגה הרוחנית מקבלת שכרה מהעם הנזקק לשירותיה (מתנות כהונה)

פער זה בהצמדה גורר פער במחויבות בעוד הנהגה מדינית דרכה בכפיה על מנת להיטיב לכלל ולכן במידה מסוימת פגיעה בפרט הנגה הדתית מבוססת על התאמה לפרט על קשר אישי בין היחיד לבין הכהן שמצד אחד מביא פרנסה לכהן אבל מחייב את הכהן להיות ביחסים הגונים עם העם

הנביא הוא היוצא מן הכלל שמנסה להוליך את העם בדרך אחרת ואכן היחס אילו מאוד מעלה חשד ואינו מבוסס על אימון

צדק

צדק צדק תרדוף כך מופיע בפסוק

המדרש כמובע ברשי וביתר פירוט באור החיים שיש לחפש את האנשים הטובים ביותר כבית דין ולא להסתפק בפחותים מהם

אבל התרגום מפרק צדק כקשוט אמת יתר על כן תרגום יונתן מפרש } דִּין קְשׁוֹט וְדִין שְׁלַם בִּקְשׁוֹט תְּהֵי רָדִיף מִן בִּגְלַל דְּתֵיחוּן וְתֵירְתוּן יַת אַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן

שהוחבה היא על דין אמת וכל האמת כבסיס לדיו