ובני קרח לא מתו

במנין בני ישראל, בעת מניית אליאב בן ראובן מוזכרים דתן ואבירם כבעלי האחריות לחטא קורח ונשאלת השאלה מדוע הרחיב הפסוק בם ולא נתן להם להעלם אל תהום הנשייה

מסביר הרמבן כי בא הכתוב להסביר כי ירושת אליאב עברה אל פלוא משום שדתן ואבירם מתו ולא היו ביורשי הארץ ואם כן ובני קרח לא מסביר כי זכו בירושת הארץ

השורש של הרמבן הוא בגמרא בבא מציע שמסבירה שירושת הארץ חולקה ליוצאי מצרים ואזכור דתן ואבירם היה בכדי להורידם מן החשבון

ואולי עומק נוסף יש כאן, פרשיות סוף במדבר הינם ההכנה לכניסה לארץ מעבר מהנהגה מפורשת לניסתרת, אחד החלאים בהנהגה ניסתרת הינה התליה במנהיג כהסתר למחלוקת על הקבה, וכך אכן רומז הפסוק 

ואם כן אם יבוא אדם ויחלוק על ההנהגה באמירת מי שמכם בדומה למחלוקת קורח מלמד אותנו הפסוק כי השורש הינה מחלוקת על הקבה

צר ואוייב

מפרש הרשר הירש את המושג צרור כהגבלת כח , דחיסה

האויב מנסה להגביל את כוחו של המתנגד על ידחיסה וקשירה שלו

מחלוקת לשם שמיים

ומעולם לא מצינו אחד מישראל שיכריז שמחלוקותו אינה לשם שמים או שמעשיהו אינו קידוש שם ה בעולם כפנחס. שהרי תמיד אנחנו נילחמים בעד מטרה צודקת ומלאה

אלא שזקוק אתה לחוות הדעת של יודע התעלומות שיכריז שאכן כוונתך שלמה ולשמו התכוונת

תרבות

כאשר בלק מזעיק את בלעם הוא משתמש בשמו בשם אביו ובשם מקומו, וכאש מכנה את עם ישראל כעם אשר יצא ממצרים

משפחתו של אדם ומוקו של אדם משפיעים על חייו והוא מהווה מעין עולם קטן של תרבותם

חוזקו של אברהם אבינו וחוזקו של עם ישראל ביכולת להתנתק מהסביבה ולפתח תרבות עצמאית

חולשתו של בלק ובלעם שצומדים לתרבות סביבתם

המציאות שבתוך המציאות

המין הסלע הזה אוציא לכם מים

סלע מבחוץ קשה וקשוח

אך האותיות סמך, למד, ועין, הרכם הפנימי הוא מים

כלומר מבחוץ קשוח מבפנים מים

רב לכם בני לוי

והלא בפסוק הראשון מובא שהיו אלה בני ישראל ורק קורח היה משוות לוי

מפרש הרמבן כי רצה קרח להחזיר כהונה לבכורים והעדות כי כל העדה כולםמקדושים

ורב לכם בני לוי אינה קראתו של משה הפסיקונאלא להפך קראתו של משה לבני ישראל מה לכם על בני לוי והרי הם מנהיגי העם