כמות או איכות

בסוף פרשת במדבר ובתחילת פרשת נשא מופיע מניין הלווים, נקטה התורה בלשון משונה מצווה על מניין משפחת הלוויה אך במקום לנקוב בכמות נוקבת בתפקיד במה כל משפחה מצווה חשאת ואילו הכמות מכל משפחה מופיע רק בסוף הפרשיה

ואולי רמז רמזה התורה שכמטת האנשים אינה משנה אלא התפקיד שהם נושאים בו כמות נשאיתם בעול ולא מספרם הוא הגורם המשמעותי

דיני עדות

תפקידה של עדות הינה להיות כלי לברור המציאות כאשר מעיינים ניתן לראות שחזל נתנו כלים שונים לעדות שונים דיני חזקה בקרקע מדיני קניין במיטלטלין ובדיני אישות לפעמים הקול והמקובלות החברתית מהווה עדות מספקת

אלא שנראה שיש כאן מספר מערכות ישנה מערכת שהיא הסדרת ממונית ובעלתותית של האדם עם הסביבה ובמקרים כאלו נדרשתמעדות בעלת אופי של ברור אמת ביחד עם מעגל רחב של "קול", קיימת מערכת של דיני שמיםנבהם המצווה היא לא לקבל את העדות ולהקשות כי בירור האמת קשה, וקיימת מערכת של מקובלות חברתית של מעמד אישי בהם הדיון בכלל בכיצד הקהילה תופסת את המעמד באישי בדינים כאלו מספיק קול או אמנה חברתית על קיום מאורע ככלי לעדות

,תורה- תבלין לעולם

 המשנה באבות (פרק ו,א) אומרת :רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח יד): "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה", וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהֹוֶה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים:

ברור מדוע לימוד תורה לשמה (לשם עצם הלימוד) משפיע על הקשר שבין האדם לבין התורה ובין האדם לקבע=ה אך מדוע מציינת המשנה גם אוהב את הבריות , משמח את הבריות וכו

אלא שלימוד התורה מעדן את האדם וגורם לו להסתכל על המציאות בצורה טובה יותר, לימוד תורה לשמה גורם לאדם לעדן את עצמו ובכך הוא מסתכל על העולם במבט רך יותר ומקבל יותר

וישבתם לבטח

 התורה מבטיחה כי שמירת השמיטה והיובל תביא לשבת לבטח בארץ

הפרשנים לוקחים את המושג כמניעת גלות (רשי), עושר פזי (רשי), מרכז העולם (ספורנו)

אור החיים מעיר באור חדש את הביטוי באומרו:

וישבתם לבטח וגו'. והגם שכבר אמר בפסוק שלפני זה וישבתם על הארץ לבטח חזר לומר כן, להבטיח שלא יסובב הפלגת שבח הפירות לבא עליהם שודד, ולזה דקדק לומר בפסוק ראשון וישבתם על הארץ לומר שהבטחה זו היא על חימוד הארץ, והבטחה שניה על חימוד פירותיה, ובזה נמצאו בטוחים על הארץ ועל פירותיה:

ישבתם לבטח בארצכם. ירצה כי לצד שכל הברכות האמורות בענין יכולין להתקיים ואין טובתם טובה, וכגון אם היו טרודין במלחמות ושנה חורשים וזורעים ושנה אין חריש וקציר ומשלמת שנה לשנה, אם כן אין היכר לברכה, תלמוד לומר וישבתם לבטח בארצכם אין מטריד אתכם וכל שנה ושנה תהיה לכם הברכה האמורה, ואומרו בארצכם פירוש שכל העולם יכירו וידעו כי היא ארצכם ואין לזרים אתכם בה ובזה לא יהיה לכם אפילו מיחוש ותשבו בטח:(כו,ה)

הבטח הוא מצב נפשי של ביטחון לא רק מציאות כללית ראויה אלא גם השקט הנפשי של הבוטח באלוקיו שהכל מצידו לטובה

שבת הארץ

התורה מצווה על השמיטה בלשון שבת הארץ חווה שבת הפסקה ממלאכה ובצד הפרקטי מצווה האדם שלא חעבוד אבל אם כן היכן שבת הארץ השביתה לכאורה מוטלת על האדם

אולי בהמשך מופיע איסור ספיחים ובעלות שגם דברים הגדלים מעצמם אסוריםמלאכילה לאדם הבודדנאלא הם כהפקר המותרים לכל, ואולי זו השביתה, שביתה מבעלות הארץ עושה את תפקידה ומעשהה כמידי יום אך שביתתה הינה החופש מבעלות וההתיחסות לכלל העולם כבעלים