שמחה

על פי הרב מלמד בפניני הלכה

אושר ושמחה מגיעים על הטוב שבחיים וכאשר אנו רואים כי רע נהפך לטוב הרי קיימת תוספת שימחה וזו מהותה של תוספת השמחה באדר ובפורים

ואין מיים

בפרשה תלונות רבות של בני ישראל נעסובות סביב חוסר המים אך בפרשת מי יריבה נוקט הכתוב בלשון שאיה רגילה "ואין מים לשתות העם" (יז,א) מרבית הפרשנים מתעלמים מקושי זה אך האברבל והרשר מפרשים כי לא שהיה כעת חוסר מים אלא מתוך ראיה עתידית צפו שלא יהיה מספיק מים עבור העם וזה הוא פירושהלשון

על פי פירוש זה ברור כי הפער אינו פער חומרי נקודתי אלא פער באמונה ביכולת הקבה לדאוג לצרכי העם ובכך היא המשך של התלונות על המזון שנענו במן

דיבור ושמיעה

הקבה מבטיח למשה כי פרעה לא ישמע לדבריו (ז,ד) ואם כן למה לדבר, אלא שיש ענין לומר את הדברים גם אם לא יתקבלו על ידי השומעים הם עדיין נותנים ערך לדובר

מתורגמן

משה פונה לקבה כינהינו ערל שפתיים ולכן לא ראוי להוביל את יציאת העם ממצרים כדובר בפני פרעה ןבפני העם, עונה הקבה (ז,ב) אתה תדבר את כל אשר אצווך ואהרוןמאחיך ידבר אלצפרעה. אם כן מי דיבר בפועל ומה הייתה חלוקת העבודה

ניתן לפרש ( ולראות כן ברשי) כי משה הוא המביא את דבר ה ואהרון הוא המרחיב המפרש ונותן הטעם אהרון הוא המתורגמן של משה לא בפן של שפה זרה אלא בביאור והטעמת הדברים ללשון השומעים

קוצר רוח ועבודה קשה

הכתוב תולה את חוסר השמיעה של בני למשב בקוצר רוח ובעבודה קשה

מה םשר טעמים אלו ומה ההבדל בינהם

התרגומים ורשי מפרשים קוצר רוח - העיסוק סדבר אחר ועבודה קשה היא עבודה זרה

הרמבן ואור החיים הולכים בדרך אחרת ומפרשים כי היכוחת של אדם להקשיב תלויה ביכולת לחשוב ולדמיין את העתיד עומס נוכחי )קוצר רוח( וחוסר תקווה לצאת מן הקושי )עבודה קשה( מונעים יאדם לראות ולחוות ולהאמין בעתיד

אחווה

משה גדל כנסיך בבית םרעה ואז יוצא בפעם ראשונה אל העם ההתוב מתאר את היציאה הזו (ב,יא) "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסיבולתם וירא איש מצרי מכה אי עברי מאחיו" הקושי בפסוק מדוע נאמר פעמיים מאחיו למה הדגיש הכתוב את הקשר המשפחתי

אבןנעזרא אומר כי האחווה הראשונה הינה המצרים משה יוצא לראות את העם את המרים ורק בהמשך מתברר לו כי אחיו האמתיים הם העברים

רשי רומז כי משה יוצא אמנם אל העברים אך רק הפעם שם לב לסיבלותם ואז הבין את הגורל המשותף

פרשנים אחרים תולים את אחיו השנינכבני משפחתו ממש

ואולי ניתן לומר כי משה ראה את האחווה את הקשר המשפחתי הבסיסי כבסיס ליציאה ולהכרה הלאומית שלו.

רק צאנכם ובקרכם יוצג!

 כאשר משה פונה לפרעה ליציאה ממצרים לצורך עבודת הקבה, מעלה פרעה הסתיגות ומציין שיצאו רק הגברים ואילו הנשים והילדים והרכוש (הצאן) ישארו במצרים

מהיכן למד פרעה רעיון זה?

יתכן לומר כי פרעה למד זאת מקבורתו של יוסף כאשר מצויין וְכֹל בֵּית יוֹסֵף, וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו:  רַק, טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם--עָזְבוּ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. (בראשית נ,ח)