צדיק תמים

בתחילת הפרשה מתארת התורה את נח בשלוש מידות של עובד ה

איש צדיק - נותן לכל דבר את חלקו הראוי לו, מקיים את המצוות

תמים - שלם, עבודת ה מתוך קבלה והשלמות

את האלוקים התהלך נח - ההליכה עם הקבה מביעה גם אקטיביות השלמות המלאה בקשר

תוכנית ומציאות

בסוף מעשה הבריאה מסכם הכתוב את הבריאה כ והנה טוב מאוד

כאשר יורדים לפרטים ומעמיקים בפסוקים עולה כי קיים פער בין התיכנון לבין המעשה. לדוגמא

1. בריאת העולם במידת  הרחמים ולא במידת הדין

2. השוני בבריאת המאורות

3.  עץ פרי לעומת עץ עושה פרי

ועוד

אלא שישנו כח במחשבה וישנה פרקטיות במעשה ושניהם טובים מאוד

אסוף את המעשים

בימי ראש השנה ויום הכיפורים אנו מתייחסים  לעבודתו הרוחנית של האדם מתקנים את הלב ואת הרוח

חג סוכות הוא חג מעשי, בניית דירה איסוף יבול ופרנסה חג מאוד מעשי

הזוהר מבדיל בין שתי הופעות של הקבה באדם ובעולם (על פי הפירוש של פניני הלכה) האור הפנימי הנובע מליבו ורוחו של האדם המייצג את מעלותו הרוחנית של האדם ואת האור המקיף הנובע מהשפעת האדם בעולם מפעולות האדם בעולם

חג הסוכות הוא החג שמטרתו לתקן את מעשה האדם בעולם להחדיר בליבו כי הקבה הוא המוביל גם את הצד הפיזי של העולם

בכך סוכות הוא המשכו של יום כיפור וראש השנה שמתקן את רוחו של האדם וחג הסוכות ממשיך את התיקון לצד המעשי של האדם

היכולת לקחת את המסרים של החגים הן בפן הרוחני והן בפן הפיזי הם המסר של כלל תקופת החגים ואולי גם של שמיני עצרת חג שמצד אחד עוסק בתהליך פיזי ומצד שני הרוחני בשמחה שתפסת הפיזית אך מקורה רוחני נפשי

אתה תבוא

בתחילת הפרשה כאשר משה מצווה ליהושע ואומר את תבוא את העם הזה אל הארץ וכו. השאלה הפשוטה היא מדוע תבוא ולא תביא
מביא התרגום (ואחריו רשי) תבוא עם העם
וניתן לפרש בשני דרכים
אור החיים - הביאה לארץ מובלת על ידי הקבה כמופיע בפסוקים ולכן אתה תבוא עם העם שהרי הקבה הוא המנחיל
הכלי יקר -  הנהגת הביאה לארץ אינה הנהגה של כפיה אלא של רצון והתחשבות אתה תבוא לשון של החלטה משותפת
בסוף הפרשה מופיע ציווי אתה תביא אל יהושע וניתן להגיד שיש כאן שני דוברים כאשר מצווה הקבה (בסוף הפרשה וכן מופיע ברשי) הוא מצפה מהאדם לפעול לתקן ולכן הציווי על יהושע הוא אתה תביא ואילו בתחילת הפרשה שאלו הם דבריו של משה הוא מעין אומר ליהושע כן אתה תפעל ותעשה אבל דא לך שבסוף הכל מאת הקבה אתה תבוא