יום חמישי, 25 באפריל 2019

היכולת לשיר

בשביעי של פסח על פי המסורת חצו בני ישראל את ים סוף ובבוקר קראו שירה את שירת הים - כהודאה על הנס
יש מקום לשאול מדוע לאחר קריאת ים סוך רואים אנו את אלמנט ההודאה של בני ישראל (שירת הים) ואילו לאחר יציאת מצרים לא הודו בני ישראל לקב"ה. ניתן לענות על שאלה זו במספר דרכים:
1. כאשר יצאו ממצרים לא ידעו בני ישראל האם האם יוצאים לשלשה ימים (כפי שביקש משה) או שזו ליציאה לצמיתות, חוסר המודעות הזו והעובדה כי ההצהרה כי היציאה זמנית גרם לבני ישראל שלא לפתוח בשירה מתוך גאולה שלמה, לאחר שראו את מפלת המצרים על הים הבינו כי היציאה הינה לתמיד ולכן הודו בשירת הים על ניסי הים וגם על ניסי מצרים.
2. קשה לאדם לתפוס את משמעות הרגע כאשר הוא נמצא במהלכו (ניתן לראות דברים דומים גם בחנוכה ובפורים שקביעת החג נעשית לאחר זמן) - במהלך ההתרחשויות קשה לתפוס את מהותם וניצרכו בני ישראל למספר ימים להבנה של גודל הנס ולהודות עליו
3. יציאת מצרים הייתה מתחת יד משעבד ואילו חציית ים סוף היתה השמדה של המשעבד היציאה הסופית ולכן זו היא המשמעותית יותר

יום חמישי, 18 באפריל 2019

אכילת פסח על השבע

ידוע שמצת אפיקומן הינה כתחליף לאכילת קרבן פסח.
יש לדון שני צדדים בזמן אכילת קרבן פסח
1. מדוע אוכלים אותו דווקא בסוף הארוחה "כמנה אחרונה"
2. מדוע אסור לאכול אחריו

אכילת קרבן פסח בסוף הארוחה
התוספתא בסוף מסכת פסחים אומרת "חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת תחילה כדי שיהא פסח נאכל על השֹבע" - יש דין מיוחד בקרבן פסח לאכלו על השבע ולא מתוך רעבון (דין דרבנן), הירושלמי מביא שהטעם הוא מפני איסור "ועצם לא תשברו בו", כלומר דין טכני בפסח כדי לא להגיע לשבירת עצם יש לאוכלו בניחותא ולא מתוך רעב (וכן מופיע בתוספות פסחים קכ עא)

רשי וכן תוספות מפרשים "על השבע. שיהו נהנין באכילתו ותיחשב להן" וניתן להבין את דבריהם בכך שכשאדם רעב הוא לא פנוי באמת להנות מטעם המאכל ולכן ממתינים עם מרכז הארוחה האוכל המיוחד עד לשלב בו פנויים ריגשית וגופנית להנות מהאוכל מהטעם מתוך ישוב הדעת ולכן נאכל על השבע.

גישה הבנה נוספת הינה: "מר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע יד, י)? משל, לשני בני אדם שצלו את פסחיהן. אחד אכלו לשום מצוה, ואחד אכלו לשום אכילה גסה. זה שאכלו לשום מצוה - וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשום אכילה גסה - ופושעים יכשלו בם. אמר ליה ריש לקיש: האי רשע קרית ליה? נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר, פסח מיהא לא קא אכיל? (הוריות י ע"ב)." כדי שקרבן פסח יהיה נאכל לשם מצוה ולא לשם אכילה גסה - לשם מתן עומק רוחני ולא רק צורך גופני, ניתן להרחיב כי קרבן פסח הינו צורך בלהגדיר את ישראל מעל לעולם הגופני לעולם רוחני לא בהזנחת הגופני אלא במתן ערך נוסף לא כעבדי הקבה כקידוש החומר) (על פי גמרא נזיר כג עא) ואכן פסק הרמבם שאכילת פסח על השבע היא מצוה מן המובחר אך לא לעכב

בטעם שאין אוכלים אחרי קרבן הפסח
יתכן הוא מצד שיאשר טעם קרבן ומצה בפיו (תוספות פסחים קכ עא|)
ויתכן שהוא השלמה למה שאמרנו לעיל שהוא סוג של אכילת מלכים שהיו אוכלים את המאכל הטוב יותר בסוף הסעודה 

יום שני, 15 באפריל 2019

מעבדות לחירות

בחג הפסח חוגג עם ישראל את הפיכתו לעם עצמאי. יציאה מעבדות לחירות אינה רק יציאה מתחת יד משעבד אלא גם שינוי נפשי, מציאות בה גורם אחר שולט על הזמן, על הפעולות, על סדרי העדיפויות, על הערכים וכו - זו משמעותה העמוקה של עבדות, מציאות בה האדם עצמו מחליט על ערכיו על סדרי העדיפויות שלו על הפעולות שלו זו היא חירות.
לא חופש ממחויבות אלא היכולת להחליט על התחיבויות וערכים בצורה עצמאית.
לכל אדם יש את הנקודות בהן הוא מוכפף לדעת אחרים פסח קורא לנו לפתח חירות להבין מה נכון לנו ולפעול לפיו. חג פסח שמח וכשר, עינן

יום שני, 8 באפריל 2019

מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים

על פי סידור אבודרהם

אפילו כולנו חכמים שיודעים את דרכי ה, כולנו נבונים שמבינים את כוונת המצוות, כולנו זקנים שכבר שמענו כמה פעמים, כולנו יודעים את התורה, עדין מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים בשמחה והודאה
כי העובדה שבעל הנס חוזר ומספר את ניסו מדגיש את חשיבות הנס, החזרה היא לא רק הבנה אלא היא השמחה על היציאה ממצרים לפיכך לא רק סיפור יש כאן אלא בשמחה והודאה

מתחיל בגנות ונסיים בשבח

בגמרא מחלוקת אביי ורבא, רבא אומר כי העקר היא עבדות מצרים ואילו אביי אומר כי העיקר גנות של עבודה זרה
נפסקה הלכה כרבא ולכן מתחילים בגנות העבדות וממשיכים בדברי אביי
ואילו ניתן לומר כי הגנות של העבדות היא אמנם בזיון לעם ישראל אך היא גנותו של הקבה שהוריד את עם ישראל לעבדות, ואילו גנות של עבודה זרה היא גנות של ישראל שעבדו עבודה זרה
השבח הוא מצד אחד עבודת הקבה ומצד שני את היציאה ממצרים כעם כלומר ההבנה שהגנות הביאה לידי שבח גדול יותר