האדם והטבע

בתחילת בריאת האדם פורש הקבה את חזונו לגבי תפקיד האדם וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ וכן בהמשך מלאו את הארץ וכבשוה
הפרוש של רודה הוא שולט היכולת לשנות לעצב להכפיף מציאות לצרכיו
האדם הוא הנברא הראשון המשתמש בנבראים אחרים לצרכיו על ידי שינוי שלהם
ואולי זה מיקום היחס בין האדם לטבע האדם הוא השולט המשעבד את הטבע לצרכיו אך בכך גם קיימת חובתו לפתח את הטבע לכיוונים נכונים

העושה והמורה

בברכת משה ללוי נאמר יורו משפטיך ליעקב מפרש רשי שהם ראוים לכך והשפתי חכמים מפרש לאחר שבפסוקים הקודמים שיבח את הנכונת של לוי להלחם בישראל בעבור אמונת הקבה ולכן הוא ראוי להורות
מסר חשוב צפון כאן. מי הוא הראוי להוראה? אדם שניתנסה בחיים ועמד בהם הוא הראוי להורות!

האינטימיות שבתשובה

בנוהג שבעולם כאשר בא אדם לתת דין וחשבון לפני הגדול ממנו הרי הוא מנסה להעצים את הצלחותיו ולגמד את כישלנותיו
הוא מנסה לתלות את הצלחותיו בעצמו ואת כשלנותיו באחרים
הוא מבקש את אמון בעל הסמכות להמשיך בדרכו כי בכוחו הדבר

הוא משחד בדברים את בעל השררה

כאשר יהודי מתוודה לפני הקבה הוא פורט את כשלנותיו ומתעלם מהצלחותיו
הוא תולה הצלחתו בזכות אחרים וכישלנותיו בעצמו
הוא מבקש לשנות דרכיו כי יודע הוא את הפער

אין האדם מספר כישלנותיו לפעמים אפילו לא לעצמו

תשובה היא מעשה אינטימי המעיד על הקשר העמוק שבין הברוא ליוצרו

הבורא ביום כיפור אינו בעל שררה מרוחק אלא אב אוהב הקשוב לתפילת בניו

שנה טובה גמר חתימה טובה

אנו מתירים להתפלל עם העבריינים

פתיחת תפילת יום הכיפורים היא בתפילת כל נידרי שברשיתה נאמרות התפילה "על דעת המקום ועל דעת הקהל בבית דין של מטה ובית דין של מעלה אנו מתירים להתפלל עם העברינים" האמונה העממית משייכת קטע זה לתקופת האנוסים אם כי ישנן עדויות כי קטע זה נאמר אף לפני תקופת האנוסים.
אולי ניתן לתת פירוש נוסף , בתפילה זכה אנו סולחים לכל אדם שפגע בנו ידוע כי החוטא לחבירו אינו זכאי בדין עד שירצה את חברו. בנוסף ידוע כי החזן שהדיר אחד מן הציבור לצאת ידי חובה הרי שכל הציבור לא יצא ידי חובתו
אולי בתנאי זה שאנו מקבלים ביום הכיפורים נמצאת ההתרה הציבורית הסליחה הציבורית שהרי כולנו חטאים אחד כנגד השני והתרה זו היא המתירה לכל אחד לבוא בקהל ולצאת ידי חובה בתפילת הציבור

סודה של קרן

מפי הרב דב
רגילים לומר כי תקיעת השופר בקרן היא לזכרון האיל בעקידת יצחק אך בעיון ניראה כי האיל לא השתתף בעקדה אלא רק לאחריה
שאלות נוספות הנידרשות להדרש היא מדוע עקדית יצחק הרי לאורך הדורות רבים מסרו נפשם בפועל ממש
ואולי ניתן להסביר מתוך מדרש אחר מתאר המדרש את מעשה העקידה ובא אברהם ורצה לשחוט את יצחק ובאו המלאכים ופגמו במאכלת רצה אברהם לחנוק את בנו ועצר בו הקבה ביקש אברהם להוציא לפחות טיפת דם ומצווהו הקבה אל תעש לו מאומה עד שמראהו האיל
היפוך תפקידים יש כאן אברהם מדקדק במידת הדין אחרי מצוות קונו ומבקש הוא את עומק הדין אך הקבה עוצרו ונוקט במידת הרחמים הקבה הוא היושב במידת הרחמים מול עם ישראל אברהם אבינו המייחל למידת הדין
בתקיעת השופר מבקשים אנו מהקבה לחזור לאותה מידת רחמים של מעשה העקידה

שמחה בישועה

בתפילות ראש השנה ויום כיפור אנו אומרים ושמח נפשינו בישעותך
הנוסח מוזר למה לא שמחנו כמו טהר ליבנו
ואולי ניתן לומר כי יש שתי מניעות מהאדם לשמוח האחת שהסיטואציה אינה נכונה לשמחה והשניה שאין האדם מבין את גודל השעה ולכן את הצורך לשמוח
הסיבה האחת חיצונית לאדם והסיבה השניה נימצאת בנבכי נפשו
ניתן לומר שיש כאן בקשה כפולה מחד הביאנו למציאות של שמחה מציאות של גאולה ובקשה שניה גדולה אולי אף יותר זכנו להבין ולראות את היכולת לשמוח