בטחון מתוך שמחה

ראש השנה הוא יום הדין הבסיסי ומיטבו האדם ירא. אך רבו המדרשים על השימחה בראש השנה על המניעה מבכי
ואולי ניתן לומר על משקל חדוות השם היא מעוזכם. העמקה במושג עם סגולה בבחירת הקבה בעם ישראל מביא את האדם לידי ביטחון כי הקבה שומר עליו

בינת הלב

בפרשת השבוע מסכם משה את נאומו הגדול
משה מציב שני טיפוסים של אנשים זה ששומע את כל האמירות אך תחושתו שאינן נוגעות לו והתברך בלבבו שלום יהיה לי הכל יהיה בסדר
ומצד שני והשבות אל לבבך. אותו אדם שהכל נוגע לו הוא ער לסביבתו
זה הוא ההבדל העקרוני תחושת המעורבות של האדם בסביבתו אחריתו על הסביבה והכרותו עם משמעות הסביבה אליו
זה הוא המפתח ששם משה כתכלית הבריאה וההנהלות בה

הכל בסל

בפרשת הביכורים מוזכר בצורה חדה הסל בו מובאים הביכורים . הגמרא אף לומדת כי במידה והביכורים ניטמעים עדין נעשית פעולה על הסל. מה ענינו של הסל לכאורה הוא רק כלי?
אלא שהסל הוא הגבול מצות הביכורים נובעת משמחה ושמחה לעיתים יכולה לפרוץ גבולות ואף יותר מידי בא הסל להדגיש את הצימצום והדיוק במצוה

זקני עירו ושער מקומו

בפרשת בן סורר ומורה מצווה התורה כי יש להביא את הבן הסורר אל זיקני עירו ושער מקומו
לא סתם זקני העיר ושער העיר אלא זקני עירו - שיש לו שייכות אליהם ושער מקומו לא עיר סתם ולא עיר של הוריו אלא העיר שלו
אולי ניתן לראות פה שני יסודות נוספים כהנחיה ציבורית
1. חובת החינוך עומדת בראש ובראשונה על הוריו של הנער אבל גם למובילי הקהל בעיר יש תפקיד גם עליהם חלה אחריות מול הנער עצמו ולא רק מול הוריו
2. שער העיר הוא מקום הכינו ה"קניון" של ימים עברו מצד אחד ניתן לומר כי הבאה של שער עירו היא על מנת שיראו כל תושבי העיר ואולי יש פה גערה סמויה הרי אותו בן סורר ומורה היה צריך לקנות ולגנוב את כמויות האוכל והשתיה הרבות וסביר להניח שהסתובב באזורים אלו ויש פה תוכחה לציבור ראו מה קרה לזה שהכרתם כמלך העיר ראו מה דינו

בין האובייקט לסוביקט

בתחילת הפרשה מציב משה ראה אנוכי נותן ליפנכם ברכה וקללה. נשאלת השאלה ישנו מעבר בין בודד ראה ללשון רבים לפניכם
ואולי ניתן לומר כי אמירתו של משה הינה לכל הקהל לרבים אבל הנקודה היא כיצד כל יחיד לוקח נושאים אלו עבור עצמו. ראה