מוערבות

בעת בחירת המרגלים מצווה התורה על הפרמטרים כל נשיא בהם
שואלים המפרשים הרי צריך לומר מהם ועוד שרק בפרשה שעברה נבחרו נשיאים מי הם אלו?
מפרש השפת אמת ובדרך דומה הרשר הירש כי יש נשיאים שהם מחוץ לעם מעליו נציגי השלטון ויש נשיאים שהם חלק מהעם שהעם רואה בהם חשובים
המרגלים אמורים להיות קולו וכוחו של העם לא השלטון ולכן לא נבחרו נציגי השלטון. מהם
אלא הנציגים אשר חיים עם העם אשר באים מתוכו. כל נשיא בהם

מצווה ועושה

בתחילת הפרשה מתוארת פרשיית המרגלים על פי פשט הכתוב ניראה כי היוזמה הייתה של בני ישראל ומצד שני יש ציווי של הקבה על שליחת המרגלים
לומד השפת אמת כי השליחות הראשונה אכן נתבקשה על ידי בני ישראל ובראיה פיזית אכן קיימת סכנה של מאיסת ארץ ישראל מעניק להם הקבה תרופה והוא שליחת המרגלים כציווי מאת הקבה אדם שידבק במצווה ללא פניות חיצוניות הרי שבודאי יראה ויגיע לאמת

הזדמנות שניה

בפרשת השבוע מופיעה פרשת פסח שני שהיא הבסיס לרבים מעיני התשובה יכולת התיקון הקיימת בתורה
עם זאת יש לשים לב כי אמנם זכו ישראל לקיים את המצווה אך פרטיה שונים קיים בה עירוב של חמץ ומצה למדנו כי אכן קיימת הזדמנות שניה אך מעלתה שונה ממקימי במועדה

למשמעתה של ציפיה

בפרשת השובע מתוארת הקדשת של הלווים כתחליף לבכורות ישראל
בתיאור ההחלפה מתוארים שני תפקידים של הלווים לעבוד במקום בני ישראל ולכפר על בני ישראל
נושא העבודה במקום בני ישראל ברור - במקור היו אמורים לעבוד הבכורים ולאור חטא העגל נידחו ונבחרו תחתם הלווים
אבל מה ענין כפרה יש כאן כיצד עבודת הלויים מכפרת על בני ישראל וזאת בנוסף לעבודה שכבר הוזכרה
אולי ניתן לדמות לבן שהתרחק מאביו ורואה אחרים קרובים אצל אביו הרי שנוצר אצלו רגש של געגועים של רצון להתקרב ואולי זו היא מהות הכפרה היווצרות רגש הקינאה התאוה להתקרב הינה פן הכפרה בעבודת הלווים

גירות

חג השבועות ידוע כחגם של הגרים לאור הייחוס של דוד המלך ביום זה כהולדתו וכפיטרתו וכן קוראים את מגילת רות כהצגה של נושא הדירות
ואולי ניתן לומר כי הגירות הינה הבחירה ההכרה באמתות התורה דבר הנעשה מתוך הכרה ומחשבה ולא מתוך כפיה והרגל
ואולי גם קבלת התורה הנחגגת בשבועות מעידה על רעיון דומה אדם בא ואומר בכל שנה כי הוא מקבל על עצמו את התורה מחדש מעין גרות אישית בכל שנה ושנה

מנהיגות

בתחילת פרשת השבוע מונה התורה את מנהיגי ישראל. כחלק מן המנין מצמידה להם התורה תארים שונים בפסוק ד ראש לבית אבותיו. בפסוק טז קראי העדה. נשאי מטות אבותם. ראשי אלפי ישראל. ובפסוק  מד נשיאי ישראל
אולי מתוך הבנת משמעות השמות השונים אפשר להסיק מה היא מנהיגות
האברבנל מפרש כי למנין היו שני טעמים לטובת חלוקת הארץ והכנה למלחמה
ראש לבית אבותיו :מביא הרשר הירש שבכל שבט היו מספר משפחות וזה הוא אשר התקבל על ידי השבט להיות מייצג של כלל המשפחות התפקיד הראשון הוא להביא את דבר השבט מי חבר בו זו היא החלטה הנובעת מהשבט ומהכרת היחוס המשפחתי של כל אדם. בנקודה זו ניבנת חובה נוספת של המנהיג והיא להכיר את כלל המונהגים רק ראש המשפחה יכול לקרא ולהבין את ספר היוחסין כפי שמופיע ברשי כלומר תואר זה הוא המייצג את החלטת השבט בפני ההנהגה.
תואר קראי העדה הוא מעין כנסת האנשים שהיו נקראים לכל התיעצות מדינית והתנהלותית
נשאי מטות אותם נשיאים אלו היו מנויים גם על הכניסה וחלוקת הארץ תפקיד זה של לתת לכל אחד לפי חלקו וצרכו רמוז בתואר נשיא מטות אותם המיצג ומחליט לגבי מטות אבותם
אבל לנשיאים הייתה גם אחריות בעת לחימה היה אליהם להוביל את העם למלחמה בעת הצורך ולכן נימנו גם כראש אלפי ישראל כתיאור של מצביע במקומות אחרים
שני תארים אלו מתארים כיצד המנהיג צריך להביא ולממש את דבר ההנהגה בפני המונהגים
בתאור האחרון נשיאי ישראל נרמז שאמנם נשיאים אלו היו נציגים לשבט אם להבאת דבר הממשל אל השבט ואם להביא את דבר השבט אל הממשל אבל הייתה להם אחריות נוספת וזו לראות את טובת הציבור כולו ולא רק את טובתו של שבט אחד ולכן הם נשיאי ישראל