ברכות

בפרשת השבוע מופיע בצמידות ברכות של מנהגי העם לעם עצמו. בתחילה אהרון כשסיים את הקרבת קרבנות החניה ויש את ידיו וירד משעות הקרבות ובפסוק הבא משה וארון יחדיו מברכים את העם מתוך המשכן
המדרש תולה בברכתו של אהרון את ברכת הכהנים המוכרת לנו. ומדד בעל הטורים כי יברך  וישמרך הינו כנגד החטאת מניעת החטא. יש ויחונך השם הינו כנגד העולה וישם לך שלום הוא כנגד השלמים
בענן הברכה המשותפת מופיע במדרש שאמרו הפסוק ויהי נועם השם עליכם כביטוי להשראת השכינה במקדש
על ברכתו של אהרון מוסיף אור החיים כי אהרון בא לתקן פגם נוסף בחטא העגל הקרבנות באו כדי לתקן את החטא שבין אהרון למקום אך אהרון נטר בלבו גם טינה לעם שהביאו לידי חטא ברכה זו היתה הפיוס הגדול שבין אהרון לעם

ורבים מעמי הארץ מתייהדים

מה פרוש  מתייהדים
פירש בני מתייהדים הם שונאי עבודה זרה לא מתגיירים אלא דבקים בעקרונות

תורת הכלים

כלי הוא היכולת לאגור דבר מה. ככל שהכלי גדול יותר ניתן לקבל ולהכיל יותר מנשוא הפעילות. אדם יכול להיות מוכן ולקבל על פי הכנתו  ככל שיהיה מוכן יותר שהכלים שלו גדולים יותר יוכל לקבל השגה גדולה יותר בדבר הנלמד
מצד שני כלי הוא מגביל מטיב כלי הוא מוגבל ויכול לקבל רק במסגרת ההגבלה אם כן המרחב ואולי הכלי השבור היא היכולת לקבל מעל המידה
במשך כל ימות השנה אדם גדל ומתפתל לומד ומתחם בעצם בונה לעצמו את הכלים ועל ידי כך גדל
בפורים אדם מגיע למעלה גבוהה יותר מעלה של שבירת כלים של מרחב של יכולת להיות מעל המוגבלות הטיבעית

מה הקשר בין פורים לניסים

חג פורים ידוע בנס הגדול שבו אך עיון לא ברור מה הנס בפורים לכאורה בראיה חיצונית פורים הוא חג של תהליך טבעי
הרב וויסבורד חידש כי הניסים ביהדות להבדיל מתות אחרות הם נסיים שניתן לטעות בהם נסיים שעל מנת לראות את הצד הניסיון שבהם יש להעמיק
ואכן פורים הנראה כל טבעי הוא בפועל נס של סיבוב הנסיבות נס של החיים עצמם וניתן להבין רק על ידי העמקה במציאות

תרומת הכלל

החלק הראשון של הפרשה מונה את הניתן בפועל במרבית החומרים מפורט הסובייקט החומר וכמה תרמו בו במקרים בהם יש חפץ המורכב ממספר רכיבים מפורט התוצר רק בתרומת השקל מופיע הסובייקט הגורם התורם כלל עם ישראל וזאת בתרומת מחצית השקל
אולי ניתן לומר כי כאשר תורם דבר לציבור הדבר נהיה של הציבור ולא מוזכר שמו של התורם רק בדבר ששותפים בו הכלל בחלקים שווים מוזכר שנתרם על ידי הציבור מכיוון שהוא כלל ולא אדם בודג

הכלל והפרט

בפרשת השבוע מופיעים שני ציווים של הקבה ביד משה האחד ציווי לבני ישראל לעשות את השבת. ציווי מעשי והאחר ציווי למשה לקרא לבני ישראל להתנדב למשכן ואכן בני ישראל מתנדבים
את שני ציווים אלו ניתן לראות בדרך נוספת מצד אחד מצווה הקבה על האדם הפרטי לקיים את המצוות התליות באדם הפרטי. ומאידך קורא הקבה לאדם הפרטי להיות שותף במעשה הציבורי שאין הציבור קיים אלא מכח הפרטים שבו