וסע משה

ידוע המדרש כי משה בעצמו הסיע את בני ישראל שלא רצו לעזוב את שלל מצרים  ובהמשך את תלונות בני ישראל למשה
השאלה הקלאסית היא בני ישראל שראו את הניסים הגדולים לא מאמינים עכשיו במשה לא רוצים לצאת ממצרים
ואולי ניתן להבין בדרך אחרת
מה היתה תודעת בני ישראל ביציאת מצרים? האם הם הבינו שזו אכן יציאה עולמית ממצרים או גם הם חשבו כמו פרעה שזו יציאה זמנית למספר ימים ואחר כך חוזרים?
התורה לא מדברת על כך בפירוש אבל אולי הויסע משה הוא הנקודה בה מסביר משה לבני ישראל שלא מדובר באירוע זמני אלא זה הוא רגע השחרור הרגע בו בעצם מבינים בני ישראל את הנתוק ממצרים ולכן כתוב ויסע בלשון יחיד

הלכות נחיה

בתחילת פרשת השבוע ממש בפסוק הראשון מופיעים שני ביטויים שלכאורה ניראים סותרים
בתחילה ולא נחם אלוקים לא הכויין את דרכם
ובהמשך פן ינחם העם לשון נחמה חזרה מדבר קודם
פסוק אחד שורש אחד ושני פירושים?
ואולי ניתן לפרש לשון נחיה כהנהגה הקבה נחה את העם בדרך ארוכה כמנהיג את צאנו מתוך פחד מאנרכיה שמא ינהיג העם את עצמו ינחם לשון הנהגה עצמית ולא יבין את כוחו לעמוד מול האתגרים העומדים מולו