תעלא בעידנה סגיד לי

לפני מותו של יוסף הוא קורה אחיו את יוסף ומבקש שחקברו בישראל יוסף מסכים ויוסף משתחוה על ראש המיטה
רשי בעקבות המדרש מץיחס להשתחוות של יעקב ואומר תעלא בעידנא סגיד ליה כאשר לשועל יש את שעת הכושר להיות מלך השתחוה לו. לכאורה אומר רשי כי ההשתחוות של יעקב הינה רק כדי לצאת ידי חובה למלכות למרות שהיא אינה ראויה ויש שאכן פרשו כך
פרוש אחר מחבר את ההשתחוות של יעקב לברכות המופיעות בסוף הפרשה בהם יעקב מבטיח ליהודה את המלוכה אך כמלוכה זמנית כאשר מגיע זמנו אפילו של השועל יש להשתחוות לו רומז יעקב כי כרגע הוא משתווה ליוסף אך בעתיד ישתחוה ליהודה

אב אדון ומושל

יוסף בהתודאו לאחיו אומר כי שמני אלקים לאב לפרעה לאדון לכל ביתו ולמושל בארץ מצרים
מהם אב אדון ומושל
עד דרך הפשט מסבירים הפרשנים כי אב הינו בעל זכות הוטו - היועץ (רשי, רש"ר) האדון הוא מי שיש לו עבדים =- שעובדיחם עבורו ומושל הוא הרשות המבצעת המחליט על כל עיני המדינה
האברבנל מסביר שלשה מושגים אלו כחלק מתוכחתו של יוסף לאחים ואומר
רצו הבנים להרחיק את יוסף מאביו להשאירו כאח הקטן ולא כמשל ואומר להם יוסף הרי אני עכשיו כאב כמוביל ולא כמובל
האחים היו בשדה מעין עבדים של אנשי הבית ורצו לצאת מנקודה זו מול יוסף והינה יוסף שוב הואע אדון בעל עבדים - בני ביתו של פרעה
רצו האחים להשמיט את החלומות של יוסף כמנהיג העולם והינה יוסף הוא המושל המחליט על כל ארץ מצרים

לראותם בלבד

בנר חנוכה ישנה אנומאליה במצוה
בכל המצוה שאדם עושה הוא מברך על ההנאה כגון מצה שמיעת מגילה וכדומה
בהדלקת נרות מצווה אדם על הדלקת הנרות אבל מיד אחר כך נאסר להנות מהם כלל עד כדי כך שאנו מדליקים את השמש על מנת שלא להנות מהנרות עצמם אלא רק מאור אחר
אולי ניתן להסביר בדרך של מדרש
אנו יודעים כי חנוכה הינו חג החינוך הן חנוכת המזבח והן פירסום הנס כאקט פירסום
בהדלקת הנרות אנו מצווים על הכנתם כראוי שמן ופתילה ומקום והחל מרגע ההדלקה אין לגעת בהם
גם בחינוך כשאדם מחנך את בני ביתו הוא מצווה בהכנה עמוקה וראיה בהכוונה אבל החל משהגיעו לכלל בגרות רומזת לנו חנוכה לתת לילד לנער ללכת בדרכו ולא להאיר ולא לתקן ולא לצוות ומתוך כך גדל הנער ומפיץ אורו לכל העולם

נר חנוכה

על פי דברים של השפת אמת
ידוע ההלכה כי הרואה נר חנוכה מברך שעשה ניסים ונשאל למה מה הדין בקאיית הלהבה
ומחדש השפת אמת כי בלהבה יש התנצנצות של נס החנוכה
וניתן אולי להרחיב כי בחנוכה ניגזרה גזרה על הרוחניות היהודית אבל התגובה היתה תגובה כוחנית של מלחמה בין המכבעם ליוונים מלחמה פיזית ניתן היה לחשוב כי קיום של מלחמה פיזית אינו מטרת האדם בעולם היעדוש הוא כי צריך להתכל בשני רבדים הרובד של הנר השמן הינו אלמנט פיזי המהווה כךי הכנה לתוכן שהינו הלהבה ובנוכה בעצם אנו אומרים כי הלהבה היא תכלית האדם בעולם וכל ההכנה הפיזית היא כלי קיבול לקדושה ובאותה הדלקה קדושה נימצאת ניצנוץ אור הנס על ידי הכנסת המטרה הרוחנית ברובד הפיזי
מקור נוסף הוא הברכה להדליק נר חנוכה הנר עצמו הלהבה היא היא עצמה חנוכה

יש לי כל

לאחר ההתודעות החוזרת בין יעקב לעשיו עשיו דוחה את מנחתו של יעקב באמירה יש לי רב ואילו יעקב דוחה את ההחזרה באמירה יש לי כל
ההבדל בין רב לכל יושב במישור התודעה
יש לי רב דהינו יש לי הרבה אבל תמיד יש מקום לעוד
יש לי כל משמעותו יש לי כל הנידרש לי ואיני צריך יותר לדבר
יעקב בהסתמכו על הקבה מבין כי צידו הכל ויש לו כל הנידרש לו
בצורה דומה בברכות השחר שעשה לי כל צרכי. מה שיש לי הוא כל מה שנידרש לי מה שאין לי לא נידרש לי

והוא נער

הכתוב מתאר את יוסף באומרו והוא נער את בני בלהה וגו
מה המשמעות של נערות?
בעל הטורים לומד בגימטריה כי נער הוא שוטה
רשי לומד על מעדת נערות שדואג לחן חיצוני מסלסל בשערו וכו
הספורנו לומד כי המייצג את הנערות הינו הפזיזןת חוסר המחשבה על תוצאת המעשים
שאר הפרשים מתייחסים למושג נער כסמיכות כמתלווה אל

מציאת חן

בתחילת הפרשה שולח יעקב לעשיו שליחים המתארים את שעבר עליו ואת מצבו. על מנת למצא חן בעיני עשו. מה היא אותה מציאת חן?
מפרש יונתן בן עוזיאל כי יעקב אומר ללבן על תתרעם עלי כי כל מה שיש לי אינו מברכת יצחק. בצורה דומה ניתן לראות גם תחילת פירוש רשי
מציאת החן במקרה זה הינה סוג של בקשת סליחה של התפרסות השפתי חכמים אף מחמיר ואומר כי יעקב אמר לעשיו כי הוא משתעבד לו
לעומת זאת המהרשל בשפתי חכמים ואור החיים נוקטים בגישה שונה ואומרים כי נשיאת החן היא הקשר הנפשי בין שני האחים המתבסס על סיפור הדברים על קשר של חיים שבעזרתו נעשה קשר של נשמות