במעמד ים סוף מצווה משה "ה ילחם לכם ואתם תחרישון"
מה המשמעות של ציוויו של משה לבני ישראל?
מקובל לפרש שאתם לא תצטרכו לעשות דבר כי זו מלחמת הקבה או שלפי פירוש אבן עזרא אין בכוחם לצאת כנגד המצרים. וכן מביא המדרש (והתרגום ירושלמי) על כתות שונות בישראל שרצו להלחם או להריע ומה מניעם בה ילחם לכם.
גישת פירוש אחרת מופיעה ברבנו בחיי כי עדיף שבני לא יפתחו פיהם כי גם הם עבדו עבודה זרה.
החתם סופר מביא כי יש לקרוא את הפסוק בשאלה כיצד ניתן שלא להודות לקבה על מעשיו במלחמה אם אויבי ישראל.
ואולי ניתן לפרש בדרך אחרת
הפסוקים הבאים לכאורה הפוכים בדיוק, עדין הקבה פונה למשה בתרוניה מדוע צועקים אלא יש לעשות:
| וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ: |
טזוְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָֽדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה:
כלומר לא עת דיבורים אלא עת מעשה (ואולי פירושו של החתם סופר אכן הוא המתאים ביותר לגישה זו) |
במגילת אסתר מופיעה טרוניה הפוכה ובה דרישה לפעולה כאשר מורדכי אומר לאסתר אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר
מצינו כי לא קריאה לשתיקה יש כאן אלא קריאה לפעולה בין אם פעולה בלהכיר את מעשה הקבה ולהודות לו ובין אם במעשה האדם
