ימי שמחה

פרשת מקרא ביכורים הנקראת בפרשתנו מוגבלת לתקופת ימי השמחה שבין שבועות לסוכות. בהם אדם אוסף את עמלו ושמח בתוצאות עמלו

גם ימים נוראים נמצאים בשלהי תקופה זו וגם הם ימי שמחה בהם על האדם לסכם ולשמוח בעמלו הרוחני לפני הקבה

כמו באיסוף הפיזי כאשר האדם שמח במה בחלקו למרות שיתכן והיה יכול להיות יותר כך ברמה הרוחנית אדם צריך לשמוח בקשר עם הקבה ולשאוף ליותר

ולא תשים דמים בביתך

במצוות מעקה מצווה התורה ועשיתי מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך. ויש להבין לשם מה תוספת הו במילה ולא תשים וכו

ואולי הציווי שלא תשים דמים אינו פירוש או עצה טובה כמופיע לעיל אלא הינו ציווי נוסף על חובת האדם להימנע מתקלות בביתו וכן נראה מהמדרש

סתימת הלב

פרשת ויחי היא פרשה סתומה כלומר ביחס שבין פרשת ויגש לבין פרשת ויחי אין כלל הפרד אפילו לא 9 אותיות אלא הם פרשת צמודות.

המדרש עומד על הנקודה ומביא שלושה הסברים

1.כיון שנפטר יעקב התחיל השעבוד

2. ביקש יעקב לגלות את הקץ וניתן ממנו

3. מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם

רש"י משתמש בסיבה השלישית ומסב אותה על ישראל שנסתמו עינהם וליום של ישראל מצרת השיעבוד 

אולי ניתן להרחיב ולומר פרשת ויגש מסיימת בשקיעה הפיזית במצרים, גם המצרים הופכים להיות עבדים לפרעה והפסוק אומר וישב ישראל בארץ מצרים ... ואחזור בה ויפרו וירבו מאוד

בני ישראל הגיעו אל הנחלה גם יעקב שהתורה מעידה עליו שקפצו עליו צרות זוכה לעדנה של 17 שנה של ישיבה במנוחה מעל ל10%  משנותיו עברו במנוחה. שקט חיצוני זה יכול להביא לכדי טמיעה בסובב ויעקב שנלחם לשמור על המפריד הוא הסמל של העולם הישן התמרור של הבידול

משמעות חוסר ההפרדה היא שהפער מוטמע בתוך המציאות

טוב ורע

ראה אני נותך לפניך את הטוב ואת הרע

מרבית הפרשנים תולים בפרשה קטנה זו את יסוד הבחירה את החובה לבחור בטוב ואת היכולת לבחור (הנותן לשיכווי בינה)

השפת אמת תרלה מעמיק ולומד כי גם הטוב וגם הרע ניתנו מאת הבורא והאדם צריך להיות בשוויון ההתיחסות מתוך ידיעה זו ולדעת כי הכל מאת הבורא

פרטי ומדינה

בפרשתנו מינוי השופטים ומינוי המלך

והבדל גדול יש ביניהם

על השופטים קיימת הגדרת תחום בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע וגם היוזמה לשאלה באה מהאדם עצמו , תבוא לדרוש. על אדם זה ששאל ולא מקבל את התשובה מעלה הכתוב דין זקן ומראה

ואילו בדיני מלכים מוזכר כי תשים עליך מלך אך לא מוזכר מה תחום אחריתו ומה קורה לאדם שלא מקבל את הציווי

והבדל זה הוא עמוק, מלך שולט במציאות באופן כללי אין לו תחום אחריות ומאידך לאדם הבודד מותר להתנגד בדין התורה

בדין המשפט אין אמירה כללית אלא יש בקשה של האדם להכרעה בתחומים מוגדרים לאחר שביקש החלטה לא יכול לכפור בה