אִ֣ם אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְצִוְּךָ֣ אֱלֹהִ֔ים וְיָֽכׇלְתָּ֖ עֲמֹ֑ד וְגַם֙ כׇּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה עַל־מְקֹמ֖וֹ יָבֹ֥א בְשָׁלֽוֹם
יתרו מייעץ למשה על חלוקת סמכות המשפט לגורמי משנה. אבל הפניה הינה כי משה יעשה (אם את הדבר תעשה) ורק אחר כך יפנה לקב"ה (וציוך אלוקים) ולכאורה היה צריך להיות הפוך.
רשי על פי המדרש כך פירש ואף יותר כי יתרו אומר כי משה יאשר הקבה הכל טוב ואם לא חס וחלילה לא ניתן לעמוד
המלבים אף כתב כך בפרוש ""אם את הדבר הזה תעשה מעצמך". אז יסכים ה' ע"ז וצוך אלהים, שאז יצוה אותך ע"ז בתורת מצוה עד שתהיה מצווה ועושה למפרע, וזה יהיה לתועלת בין לך במה"
אולי ניתן לפרש על פי הכלי יקר (אם כי סותר את הטעמים) כי דיברי יתרו הם
אם את הדבר תעשה וציוך אלוקים - מהותו עמידת משה מול הקבה ללימוד המצוות
ויכולת עמוד - זה הוא מינוי הדיינים
חיזוק לדבר ניתן למוצא אף בהמשך הפסוקים לכאורה משה לא פונה לקבה לקבל את אישורו, אבל לפי פירשינו הפסוק הבא "וַיִּשְׁמַ֥ע מֹשֶׁ֖ה לְק֣וֹל חֹתְנ֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר אָמָֽר׃" מתאר את הלימוד של המצוות ורק אחר כך מינוי השופטים.
