קודש קודשים

רעיון של הרב דב

לקודש הקודשים נכנסות שתי דמיות

הכהן הגדול בבגדי הקודש ובסילודים

ופועל התחזוקה, כלי מלאכתו בידו ובלבוש חול

זה נכנס בימים מועדים בשנה ובצורה מוגבלת

וזה נכנס בכל עת שצריך לו

זה מייצג את העם בפני הבורא

וזה מתבטל לבוראו ועושה מלאכתו

פסח כשר

 מאת שהם

ראשי תיבות

פורים

סוכות

חנוכה

כיפור

שבועות

ראש השנה

מלך שהשלום שלו

 

אחד המנהגים שגידי נהג היה לקרא את מגילת שיר השירים לפני שבת. ברשותכם נעסוק מעט במגילת שיר השירים לזכרו.

ידוע המחלקות בגמרא על הכנסתו של שיר השירים לכתבי הקודש והפסק כי שיר השירים הינו קודש קודשים. אך מקור נוסף פחות ידוע הוא הגמרא במסכת שבועות ובצורה דומה גם במדרש לקח טוב ובפסק הרמב"ם. " כל שלמה האמור בשיר השירים קדש והרי הוא כשאר הכנויים, חוץ מזה 'האלף לך שלמה'". (רמבם)

אם כן משמעות השם שלמה המופיעה במגילת שיר השירים הינה כינוי לקב"ה חוץ ממקור אחד בסוף המגילה.

השם שלמה מופיע במגילה יחסית מספר קטן של פעמים בסך הכל 7 פעמים בשלשה מקבצים.

המקבץ הראשון הינו בפתיחת המגילה בפרק א:

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן. לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָםִ, כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה (שיר השירים א)

בחלק זה הפסוק הראשון הינו הפתיחה למגילה שלא רק נאמרה על ידי שלמה המלך אלא מהווה פתיחה ליחסים בין הקב"ה העלם לבין כנסת ישראל בכינוייה השונים במגילה ובפסוק הראשון זה הוא גם השיר לאשר לקב"ה לא דיברי הקב"ה אלא הקב"ה כמושא אהבה מושא השיר.

יריעות שלמה הינו כינוני ליריעות נקיות – כעצם השמים לטוהר. כנסת ישראל מבקשת מהעמים אל תראוני שאני במצב נחות פיזית ורוחנית וזה כי העולם ליכלך אותי המציאות גרמה לי להיות פחות טהורה אך במהותי אני נקיה טהורה וענווה מול דודי.

 

המקבץ השני נמצא בסוף פרק ג

הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת. אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָםִ. צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.

 

פרק זה עוסק בפניית הרעיה לבנות ירושלים מעין פניה לכל העולם לאיתור הדוד. ההתייחסות כאן לשלמה הינו התייחסות מצמצמת – זה נכון שאני מחפשת את הדד את הקב"ה בכל העולם אבל אני באמת רוצה להיות עימו בפרטיות במקום וביחס המיועד בין דוד לרעיה בין הקב"ה לעמו

 

המקבץ האחרון נמצא בסוף המגילה בפרק ח

כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף. כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי, הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ. הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים,

 

על מקבץ זה אומרת הגמרא כי האלף לך שלמה הינו לשון חול לא שמו של הקב"ה

פירוש הפסוקים כי לשלמה היה כרם במקום בשם בעל המון, הכרם היתה פוריה ומוצלחת והניבה תנובה משמעותית למרות זאת אומרת הרעיה כי היא מוותרת על השכרת השדה לאחרים (האלף לך שלמה) תמורת היכולת להיות בעלת משמעות עצמית ללא תלות באחרים, להתלות בקב"ה ולא במלך (שלמה בלשון חול)

אם כן שרשרת השלמה ככינוי לקב"ה הינו המתח בין הרחבת הקהל לבין הנגיעה האישית האינטמית בין עם ישראל לברואו כאשר הרעיה בשיר השירים וגם גידי במציאות בוחרים באינטימיות הפרטית של דימוי רעיה לדודה ולא בקולות וצילצולים של חיבור לעמימים ולגורמים שאינם קשורים.