שבת הגדול

מועתק מדברי הרב חיים נבון

רבי דוד אבודרהם הציע הסבר מקורי, למה קוראים לשבת שלפני פסח "שבת הגדול": "לכך נקרא שבת הגדול, שהוא שבת ראשון שנכנסו למצוות". ילד יהודי הופך לגדול כאשר הוא מתחייב במצוות. כך גם עם ישראל הפך ל"גדול" כשהפך חייב במצוות. המצווה הראשונה שישראל קיימו מופיעה בפסוק בפרשת בא: "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת" (שמות י"ב, ג). באותה שנה י' בניסן חל בשבת - כמו בשנה הזו - כך שאת המצווה הראשונה קיימו בשבת, ובאותה שבת הפך עם ישראל לעם גדול ובוגר. מכאן: "שבת הגדול". 

דעת ורצון

יש מצבים שלאדם אין דעת בעבודת השם, אין את היכולת להבין את המציאות או את הניסיון בו הוא נמצא, אין לו דעת.

הרצון והביטוי הפיזי בתפילה הם המענה הקביעות של ביצוע ריטואלים של עבודת מעידים על מימוש של רצון פנימי הרצון קיים גם בבלי דעת. יש מקום לעבודה מתוך רצון ללא הבנה מתוך המחשבה שגם הדעת הסתלקה

מצה זו שאנו אוכלים

התורה מצווה על אכילת מצה כזיכרון ללחם שאכלו בני ישראל לאחר יציאת מצרים )שהרי לא הספיק בצקם להחמיץ) ואילו בתחילת ההגדה אנו קוראים למצה לחם עוני ( לחמאס עניה)

תשובה אחת היא הפירוש שזהו לחם שעונים עליו דברים הרבה

האבודרהם מביא שבעת השבי היו אוכלים לחם הדומה למצות שהוא עומד במעיים כלומר שזה האוכל שהיו אוכלים במצרים

ואולי ניתן ליישב מול הפסוק באמירה שרצו להכין לחם תופח ביציאת מצרים אך דרכו של עני שאין זמנו בידו וגם כאן כך

מתחיל בגנות

 בסדר ההגדה אנו נוהגים מתחיל בגנות ומסיים בשבח

יכולת ההסתכלות על מציאות שאין בה תקוה שלא ניראת כבעלת יכולת להשתפר

ואיפילו שהמסורת מראה שהפער הקיים

שהרי הפער הרוחני מתחיל כבר באברהם ובני ישראל היו משועבדים במצרים 210 שנים

כלומר גם המסורת המשפחתית הייתה במקום של חוסר יכולת להשתחרר 

מתוך חוסר התקווה וחוסר המוצא הוציא הקבה את ישראל לכדי מציאות חדשה

מציאות שאף לא יכלו לחלום עליה

ואולי ליל הסדר זו היכולת לחלום על מציאות שהיא הרבה מעבר לחלומות שלנו הלאומיים והאישיים

כח

 יש הבדל בין שבת לראש חודש

שבת היא סיכומו של השבוע כלומר ההשפעה שלה היא מכח ההכנה

ואלו ראש חודש נובע מהתחלה וכוחו נובע מהחשיבה ההכנה לחודש שניזון מכחו

חלבנה

חלבנה היא אחד מסממני הקטורת שריחה רע

הגמרא בתענית לומדת מכך שכל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית.

רש"י על פרשת השבוע אומר שלא יקל בעיננו והשפתי חכמים אומר כי העבודה שהחלבנה לא נמנתה בתחילה או בסוף אלא באמצע מעידה כי פושעי ישראל הם בתוך ישראל ואין לתת להם מקום מיוחד אלא כחלק מן העם

מדים ותחפושת

על פי דברים של הרב עופרן

כאשר אדם משנה לבושו מלבוש יום יום ללבוש ייצוגי, מדי צבא, חליפה ןעניבה, בגדי כהונה

יכול הוא להתייחס אליהם כתחפושת כמעטה חיצוני המאפשר לאני הפנימי לעשות כרצונו ואולי אף להתחבא מאחורי הכסות

או שהוא יכול להתחפש כמדים כבעל תפקיד כבעל דרישה 

הבגד עושה את האדם ומאפשר לו להכנס למצב נפשי מתאים

בגדי כהונה אמורים להיות בעמדת המדים אך לאורך הדורות נהפכו לעתים לתחפושת

אשרי אדם שיודע להתנתק מהעצמי ולהתחבר למדים בעת הצורך