חג הסוכות מופיע במקורות כחג השמחה גם בתורה מופיע המושג שמחה שלוש פעמים (ואילו בשאר החגים כלל לא) וגם מסדרי התפילה בבואם לתאר את סוכות תיארוהו כזמן שמחתינו, מוקד החג היא השמחה
אבל מה מהותה של שמחה זו?
הרמבם מציין את השמחה כשמחה במקדש , שמחת בית השואבה לפני הקבה
ואילו השולחן ערוך מציין את השמחה על ישי שימוח אנשי ביתו ושמחה במאכל ובמשתה
אבל למה שמחים?
חג הסוכות ידוע כחג האסיף ואחד מטעמי התורה לשמחה (לפי השפט ולפי הפרשנים) הינה השמחה באסיף התבואה בהצלחה שהאיר לנו הקבה בשנה האחרונה.
אבל יש כאן פרדוקס אמנם חג הסוכות הוא סיום השנה הקודמת אבל הוא גם פתיחת השנה החקלאית החדשה הזירעה החדשה , התפילה לגשם והחשש מפני השנה העתידה לבוא
אולי ניתן לומר כי יש כאן פן נוסף בעבודת ה'. ראש השנה ויום הכיפורים מכווינים למחילה על העבר ולתפילה על העתיד מתוך קבלה ומתוך ציפיה שהקבה יברך את השנה העתידה לבא.
חג הסוכו מבקש מאיתנו התבוננות בכמה הרבה יש לנו ברגע הנוכחי שלנו בכמה הצלחנו, ביבול שנאסף בהסתכלות חיצונית על המעמד הכלכלי (מתוך ראיית ההפך הסוכה) בישיבה המשפחתית מתוך התבוננות ביחס שבין אומות העולם וישראל שורה שלמה של היבטים שהמכנה המשותף אינו רק כמה טוב יהיה מחר אלא כמה טוב היום וכמה משפיע הקבי טוב עלינו עכשיו.
גם החלוקה של חג הסוכות לימים נפרדים על ידי קרבנות ניפרדים ועל ידי ברכת הלל חוזרת קוראת היא להסתכל על יום כיומו להתענג על עכשיו ולא לדאוג על העתיד.
השמחה הינה מנוחת הנפש להתענג על מה שיש להודות על מה שיש לפני היציאה החוזרת למרוץ החיים בהמשך השנה
