בתחילת הפרשה מתוארת עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, כחלק מהעבודה מתוארים הקרבת הקורבנות ישנם שני מושגים שנהוג לאחד אותם אך לעניות דעתי יש לפצל בינהם.
לשון הקרבה - משמעותו הקדשה, עבודה רוחנית בקרבן
שחיטה - פעולה פיזית הנעשית בבהמה.
בקורבן הכהן הגדול אומר הפסוק:
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ; וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, וּבְעַד בֵּיתוֹ. (טז,ו)
לאחר מכאן מתוארים קרבן לה' ולעזאזל ורק לאחר מכאן מופיע הפסוק:
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ, וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, וּבְעַד בֵּיתוֹ; וְשָׁחַט אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ. (טז,יא)
השחיטה היא פעולת הריגת הבהמה ואילו ההקרבה היא הפעולה הרוחנית נפשית של הכוונה להביא את הקרבן לה'.
דוגמא נוספת ניתן לראות, בשליחת השעיר לעזאזל נאמרה רק לשון הקרבה ולא לשון שחיטה ואילו בשעיר המוקרב נאמרת גם אמירה של הקרבה וגם אמירה של שחיטה.
בצורה דומה בבשר תאווה המופיע בהמשך הפרשה מופיע רק לשון שחיטה ולא לשון הקרבה כפער.
אם הגענו לפער זה במונחים ניתן לשוב ולהסתכל בתחילת הפרשה בחטא בני אהרון נאמר: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ.(טז,א) - לשון הקרבה , עבודה רוחנית
