שמחת הים

שאלה גדולה ללא מענה הינה מה היתה תודעת בני ישראל ביציאת מצרים האם ידעו כי הם ניפרדים ממצרים לתמיד? או שמה חשבו כמו המצרים כי יוצאים לתקופה של כשבוע לעבוד את השם במדבר?
בשירת הים אנו רואים שמחה גדולה של בני ישראל ותהליך הודיה שכמהו לא ניראה ביציאת מצרים עצמה
ואולי ניתן לומר כי ידוע שאין בעל הנס מכיר בניסו אדם שנימצא בתוך תהליך לא מסוגל להבין את התהליך בצורה ניסית אלא רואה אותו כמעשה טיבעי
בקריעת ים סוף כמעשה חד פעמי הכרו בני ישראל באירוע הגדול לא רק של קריאת ים סוף אלא גם של יציאת מצרים צמחה בהם ההבנה על המהלך הניסי שעשה הקבה ועל כך השמחה הגדולה במיוחד

שתי מצות

בליל הסדר ישנה מצוות אכילה שתי מצות מצה ראשונה ואפיקומן. מחדד הרב קוק כי יש הבדל גדול בין שתי מצות אלו מצה ראשונה מצת מצווה נאכלת מתוך רעב על האדם להתאוות למאכל זה ואסרו חכמים לאכול ארוחה אחהצ כדי שיאכח מצה זו לתאבון ואילו מצת האפיקומן נאכלת בדיוק להפך על השובע ממש לא מדין צורך.
המצה הראשונה היא מצה של צורך אדם צריך לאכול ואילו מצה שניה היא מצה של רצון זה כבר לא צורך גופני זו כבר התגברות הרצון.
משווה הרב קוק את מצות אלו לרצון רוחני כל אדם צריך להיות מחובר לאלקיו זו היא מצה ראשונה אבל לפעמים אדם גם משתוקק ליותר לחיבור שהוא בעל משמעות מעבר וזו משמעותו של קרבן הפסח הרצון לחיבור נוסף

מתוך צרה ניגאלו

בתחילת ההגדה אנו אומרים את קטע הארמית הא לחמא עניא מחדש השיבולי לקט שגם בקטע זה טמונים שלושת חיוביו של פסח
מצה. הא לחמא עניא זה הוא לחם העוני מצה
מרור. כל דצריך יטא ויאכל צרת הנפש של רעב היא מהצרות העמוקות ביותר וניקראת מרור
פסח. כל דצריך יטה ויפסח
הסיבה שנאמרים בארמית לטובת המון העם שלא הבינו עיברית
כדי להבין ולהרגיש גאולה צריך להבין ולהרגיש שיעבוד ולכן יש לומר את הגאולה את הציפיה מתוך הגלות