גונב הנפשות

פרשת משפטים מהווה רצף של דינים הניראה במבט ראשון ללא קשר. אך עדין ניתן לשאול על תופעות מוזרות
מלמדת התורה כי מכה אביו ואימו יומת בפסוק הבא מצווה התורה על הסוחר בבני אדם הגונב נפש שיומת ובפסוק השלישי מלמדת התורה על מקלל אביו ואימו שדינו במיתה
השאלה שנישאלת היא מדוע הפסיקה התורה בדינו של גונב הנפשות בין מכה אביו ואימו לבין המקללם
רשי והתרגומים לומדים כי ישנו הבדל בדין.  המכה אביו ואימו והגונב נפשות דינם בסקילה אילו המקלל אביו ואימו דינו בחנק.
הרשר הירש למד כי דינו של הגונב נפשות הינו חמור בדומה לדיני הפוגע באביו ואימו. הפוגע באביו ואימו דינו חמור מפגיעה בסתם אדם לאור חשיבותם ואילו הגונב נפשות דינו חמור לאור שלילת זכות יסוד של חרות של אדם אחר.
הנציב מפרש בעקבות מדרש רבא כי יתכן כי אדם לא יכיר את אביו ואמו בשמם כגון שניגנב עדיין אם קילל את אביו ואמו בכינוי עדיין יתחייב

איזה נעל

הקבה מצווה את בני ישראל לאכול את הפסח מוכנים לדרך עם ציווי אפילו על הנעל. נעליכם ברגליכם. בתחילת יציאת מצרים במעמד הסנה משה מצווה להוריד את נעליו מה החשיבות המיוחדת של הנעל שניתן לה מקום ומדוע הציווים הפוכים
על פי תורת חבד. הנעל היא המרכיב את המחבר או מנתק את האדם לקרקע. באופן כללי אדם צריך להיות מנותק מהחומר חי במהותו הגבוהה יותר ולכן לבוש בנעליו. אבל כאשר אדם מגיע אל הקדושה הסנה או בית המקדש הוא צריך להתחבר לעולם גם הפיזי בכל מהותו. קדושת המקום ולכן הנעל כמפרידה אין מקומה בשלב זה