משפט ומוסריות

כחלק ממארג המצוות שישנן בתורה ישנן מצוות המאופיינות במימד משפטי, נקראות בשם כללי גם משפט עיברי. לדוגמא מה דינו של גנב כיצד מוכחים כי אדם גנב הסדרת דיני פיקדון בין אדם לרעהו ועוד
החשיבה היא כי מצוות אלו שהינם מצוות אלוקיות אך מסדירות יחסי ממון בין אדם לחבירו הערך הגלום בהם הינו משפטי אזרחי ופחות מוסרי ערכי
הגמרא במסכת בבא קמא דפים קח-קט מציפה מספר דילמות מענינות
1. מה דינו של אדם שגנב אך אינו חייב להחזיר - כגון שמת הניגנב ללא יורשים
2. עד כמה חייב שומר לחזר ולטרוח להחזיר את מושא השמירה גם לאחר שניפתר לאור אונס וכדומה
בכל מיקרים אלו פוסקת הגמרא כי מלבד הערך הכספי האזרחי של האירוע המשפטי (שבמקרה הזה לא קיים) ישנו מימד מוסרי ערכי וקיימת חברה מוסרית על האדם לדוגמא (ביחס לדוגמאות הקודמות)
1. הגנב למרות שאינו מחוייב ממונית יותר עליו לקיים מצות השבה האדם חייב להשיב למרות שאין כאן ערך ממוני אמיתי עדין קיימת תביעה על האדם לקיים את פעילות ההשבה כחובה עליו
2. השומר מחוייב לטרוח אחר מושא השמירה למרות שכבר ניפטר מהערך הממוני טירחה זו הן בדאגה למציאת הגנב והן בעזרה בבית הדין
כלומר מלבד הערכים הממונים הקיימות במצוות המשפטיות קיים גם מושא ערכי מצפוני המחייב את האדם ואולי זו היא גדולתה של התורה על פני משפטו אזרחי רגיל כלומר לא רק משפט ממוני אלא גם חובה מצפונית ערכית נוספת

דת מעשית

בפתיחה לעשרת הדיברות מופיעים הפסוקים ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה לעשות כן בקרב הארץ ובהמשך ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים
את הפסוק הראשון יש להבין על מי מוסבות המילים לעשות כן האם זה הוא התיאור של ציווי למשה ללמד את העם תורה על מנת שידעו לקיימה או שזה תיאור על העם שמטרת הלימוד הינה הביצוע בארץ
ובהמשך יש לעמוד על המושג ושמרתם ועשיתם רשי תומך נושא זה במובן של שמירה זו לימוד ואולי ניתן לפרש כי שמירה היא מצוות לא תעשה ועשיה הן מצוות עשה
בהמשך הפסוק תולה הכתוב שמירה ועשיה זו כחכמתכם ובינתכם לעיני העמים
ואולי ניתן ללמוד כאן על היות היהדות דת מעשית דת שעיקר מטרתה היא קיום החוקים האלוקים דווקא בקרב הארץ דווקא בשלב שמחייב התחכחות עמוקה בחיי המעשה אזי קיום המצוות במציאות של עבודה גשמית איזון ראוי בין החיים הרוחנים לבין החיים הגשמיים הכנסת הרוח לתוך חיי הארץ היא חכמתכם ובינתכם לעני העמים

מול בית פעור

בתחילת הפרשה מתאר משה את בקשתו מהאל להכנס לארץ וסירבו של הקבה ולאחר מכאן פונה משה ללמד בני ישראל את החוקים והמצוות דבר שמגיעה לשיאו בעשרת הדיברות. בין שני נושאים אלו מופיע פסוק אחד ונשב בגיא מול בית פעור תמהו הפרשנים מה משמעתו ומקומו של פסוק זה
הספרי ובעקבותיו רבים מהפרשנים תולים פסוק זה בחטא פעור חטא עבודה זרה ומנגידים את חוסר המחילה למשה מול המחילה לבני ישראל המובע על ידי קבלת התורה לאחר החטא
אור החיים הקדוש מתאר בצורה שונה ותולה את עמק פעור כמקום קברותו של משה ונשב לשון עיקוב והגיא הוא כאות שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות

הואיל משה באר את התורה

ספר דברים הוא נאומו הגדול של משה. לאחר ההקדמה לנאום פותח משה ומבאר את התורה מה העקרונות של התורה
משה מציין מיד שני ענינים נסיעה מחורב מקום מתן התורה לקראת כיבוש הארץ ומינוי שופטים ודיינים הגונים
אולי ניתן לומר כי משה רומז על התורה המעשית מצד אחד לא להשאר בבית המדרש בחורב יש לצאת לחיי המעשה לכבוש את הארץ
בידוע כאשר מתחילים חיי המעשה גדל הפירוד בין בני האדם ומצווה משה על הקמת שופטים הגונים על תורה מעשית אבל קשורה לנימי האלוקים על ידי מורי הלכה נאמנים